קורות חיים
בנם של פזית ומרדכי. נולד ביום י"ט בכסלו תשנ"ח (17.12.1997) בעופרה. אח צעיר לגל ותאום של אלון.
לירון גדל והתחנך ביישוב עופרה. למד בבית הספר היסודי "נחלת בנימין" ביישובו, ומכיתה ז' למד בישיבת "בני עקיבא בני בנימין" בבית אל. בכיתה ט' עבר לישיבה התיכונית "חספין" שברמת הגולן בתנאי פנימייה. הצטיין בלימודיו, ומבחינה חברתית ניכרו בו אדיבות ורגישות, למשל כאשר סירב להשתתף במפגשים חברתיים שאליהם לא הוזמן תלמיד מסוים. "לירון לא יכול היה לסבול שמישהו ירגיש שהוא מחוץ לחברה", סיפר שי, הרב שלו.
כתלמיד בבית ספר יסודי הצטרף כחניך לשבט "נאמן" בסניף עופרה של תנועת הנוער "בני עקיבא", ובנעוריו היה למדריך נערץ. מתוך חוש אחריות נהג להישאר אחרון כדי לנקות ולסדר אחרי כולם.
כדי לחזק את האמונה שבו, בחר בסיום התיכון ללמוד במשך שלוש שנים בישיבה הגבוהה "מעלה אליהו" בתל אביב. מתוך אהבת לימוד התורה גם בשנים הבאות, בכל הזדמנות שנקרתה לו בתקופת השירות הצבאי, נסע השכם בבוקר לישיבת "מעלה אליהו" ללמוד עם החברותא שלו, זאת אף במחיר של ויתור על שעות שינה יקרות.
לירון ידע ליצור הרמוניה מכל הדברים החשובים לו בחייו: משפחה, חברים, אהבת הארץ והתורה ובהמשך – צבא. הוא הרבה לטייל, במיוחד בתקופת לימודיו בחספין שברמת הגולן, ובכל עת שהגיע למקום יפה שלף את ערכת הקפה, ולא ויתר על איסוף אשפה בדרך. לעיתים יצא עם חבריו לטיול סנפלינג (גלישת צוקים) בנחל רחף שבמדבר יהודה, ושם חוו חוויות בלתי נשכחות. לירון אהב לטייל בעמק המעיינות (עמק בית שאן), קרא ספרים, צילם, האזין למוזיקה ישראלית ועסק בספורט. חברים מכל תחנות חייו הקיפוהו.
לירון, בחור מיוחד ויפה עם עיניים טובות וחיוך חם, פעל תמיד ברוגע ובנחת, בצניעות, בענווה ובשקט, בלי לצפות שיחלקו לו כבוד או ימחאו כפיים. איש ערכי של חסד, ניחן בטוב לב, בנתינה ובאכפתיות, ראה את החלש, שם את טובת האחר לפני טובתו האישית והושיט עזרה לחבריו, למשפחתו ובהמשך – לחייליו. "ילד שכולו אור שרק הוסיף מסביבו טוב בעולם", כתבו הוריו, ובת דודו יעל הוסיפה: "האדם שיש לו הלב הכי גדול בעולם, שלא משנה מה – הוא בא לעזרה".
בשאפתנות האופיינית לו עוד מילדותו, חדור מטרה, נחוש ויודע בדיוק מה ברצונו לעשות, הציב לעצמו יעדים והצליח להגשים אותם. מעולם לא ויתר לעצמו. בסמכותיות, עם כריזמה וב"ראש גדול" ידע לארגן, ליזום ולדאוג לכולם בסביבתו.
בתום לימודיו, ערב גיוסו לצה"ל נשא לירון דברים במסיבה שנערכה לכבודו: "מה זה להיות יהודי? להיות יהודי, להיות בן תורה, זה אדם שכל הזמן מתקדם, כל הזמן בתהליך, כל הזמן במסע; אם נצליח להחזיר את בית המקדש בתוכֵנוּ שנהיה ראויים אליו".
ביום 7.8.2019 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גולני". לאחר שעבר גיבוש, התקבל לפלוגת הסיור (פלס"ר) של החטיבה – "סיירת גולני". בתום מסלול ההכשרה המאתגר זכה בתואר "מצטיין מחזור", אך מפאת צניעותו לא סיפר על כך לחבריו. זמן קצר לאחר מכן נשלח לקורס מפקדי כיתה (מ"כים), ובסופו הוטל עליו לפקד על כיתה בפלס"ר.
בסיום התפקיד נשלח לקורס קצינים, וגם אותו סיים בהצטיינות. כשחזר ליחידה קיבל לידיו את הפיקוד על צוות טירונים בתחילת מסלול הכשרתם. בתום עשרה חודשים, בתחילת שנת 2023, מונה לתפקיד מפקד צוות של לוחמים ותיקים. הוא יועד להתקדם לתפקיד סגן מפקד פלוגה בבסיס האימונים החטיבתי של "גולני".
החיילים והקצינים ביחידתו ראו בו אדם חברותי וכריזמטי, לוחם נאמן ומפקד מסור המנסה להשתפר ולהתעלות על עצמו. הוא נגע בליבו של כל חייל, ולפקודיו שימש אוזן קשבת ומורה דרך לחיים עת נתן להם עצות טובות ומועילות. בלילה לא הלך לישון לפני שעבר אצל כל החיילים וּוידא שכולם מרגישים טוב ושאינם זקוקים לדבר. גם בחופשות סוף השבוע ובחופשות "רגילה" המשיך לסייע לחייליו על חשבון הזמן הפנוי שלו, למשל נתן מענה לצרכים של חייל בודד ורכש שעון איכותי לחייל שלא היה לו שעון.
מורשת קרב עניינה אותו עוד לפני השירות הצבאי, לא כל שכן במהלכו, וסיפורי הנופלים היו נר לרגליו ועדויות שאפשר ללמוד מהן וללמד אותן.
בתפקידו האחרון שהה עם יחידתו בקו ג'נין שבשומרון בתקופה אינטנסיבית ועמוסה. בין מפקדי הצוותים הייתה מעין תחרות מי מקבל את המשימות המעניינות, אך לירון לא השתתף בכך – תמיד פרגן, החמיא וסייע למפקדים האחרים, בגישה חיובית ובלי מרפקנות. תחת מורכבות הפיקוד ידע להתייעץ עימם, לשתף אותם ולבטא את רגשותיו בלי אגו ועם הרבה אמונה יהודית.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
יחידתו של לירון נשלחה מגזרת ג'נין דרומה לשטחי הכינוס, שם עברו החיילים אימונים והמתינו לקראת הכניסה ללחימה ברצועת עזה. משהחל התמרון הקרקעי בסוף חודש אוקטובר, התעדכן לירון מדי ערב בחמ"ל היחידתי העורפי על הנעשה בלחימה וניסה לשכנע את המפקדים לאפשר לצוותו להצטרף.
בביקור של אחיו התאום אלון ישבו השניים לאכול יחד בבאר שבע כשלפתע נשמעה אזעקה. כולם מסביב חשו למרחבים מוגנים, אך לירון רץ לעבר זוג קשישים שלא יכלו להגיע למחסה, גונן עליהם בגופו, הרגיע ולא עזב אותם עד היירוט.
כעבור כשבועיים אושרה כניסת הצוות לרצועה. בתדרוך לחייליו אמר שהוא חדור משימה ותחושת שליחות, ושזהו שלב משמעותי בחייו האישיים והמקצועיים. לירון כתב בטלפון הנייד מכתב, מעין צוואה לעם ישראל:
"זה סוף סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שניכנס, ובעזרת השם יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד! מה שהיה זה לא מה שיהיה, ואנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל, וזה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם: עם ישראל חזק, וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחדות, וכואב שהקב"ה צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה. אבל אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות ואחדות העם.
"ועכשיו זה תורי – להיות, להילחם, להעז ולפקד על צוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות, שמח על הזכות לקחת חלק! אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי, ובזכותם אני מי שאני.
"צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב זאת השאיפה, טוב לכול, וזה לא עולה לנו כלום להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי, עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב, אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב!"
עם הצטרפות הצוות ללחימה, ניגש לירון למשימה בחרדת קודש: ביקש עצות מעמיתיו המפקדים שכבר לחמו שם לפניו ותכנן לפרטים את הפעילות. ביום השלישי ללחימה השתתף בקרבות בשכונת זייתון שבעיר עזה. הצוות יצא להתקפה, וכשהגיעו ליעד, הוציא לירון את פלג גופו העליון מהנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) כדי לסרוק את השטח. באותם הרגעים פגע צרור של קליעי מקלע כבד בנמ"ר. אחד הקליעים פגע באזור המותן השמאלי של לירון. למרות פציעתו הקשה הצליח לחזור לתוך כלי הרכב ולומר לצוות: "מישהו נפצע פה בנמ"ר? אני נפצעתי". לאחר מכן איבד את הכרתו.
סגן לירון שניר נפל בקרב ביום ט' בכסלו תשפ"ד (21.11.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
ספדה לו אימו: "היית כזה צנוע, כל כך אכפתי ומכבד את האחר. תמיד ראית והעדפת את טובת השני, ובכל מקום היית דמות להערצה ... בחופשות העדפת לוותר על שינה למרות העייפות הגדולה, כדי שתוכל להיות יותר עם האחים והחברים. ואם רציתם לחופשות לצאת, זמן היציאה נקבע לפי זמני התפילות, כדי שלא תפספס תפילה במניין. גם בנסיעות משפחתיות ביקשת ודאגת שנעצור בצד להתפלל".
סיפר אחיו התאום אלון: "לירון נהרג עשרה ימים לפני יום ההולדת המשותף שלנו. תמיד חגגנו יחד בחנוכה. זכיתי להיות אחיו התאום עשרים ושש שנים. חנוכה יישאר להיות חג משמעותי ושמח, אני מקווה להמשיך את הדרך שלו, להפיץ את האור שלו, לעשות טוב".
ספד סבו שמחה: "לירון שגדל בבית ציוני-דתי היה נער חמודות, ממבט ראשון היית מתאהב בו. פרח שגדל וצמח, שהיה גבר רציני בעל השקפת עולם, חביב על הבריות ומוצא חן בעיני אלוקים ואדם. אהב את הארץ, את המולדת, אהב ללמוד תורה, סיים את לימודיו בהצלחה והחליט להתחזק לפני צאתו לצבא".
הרב אבנר, אחד מרבני הישיבה שבה למד, ספד: "הוא היה איש עם מידות מיוחדות, שעליו נאמר: 'מי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו' ... טוהר המידות ואצילות הנפש היו נר לרגליו, כל דבר עשה בגדלות ובניקיון כפיים. בית הישיבה כואב את נפילתו של אחד מטובי בנינו". עוד סיפר הרב: "היה לו איזשהו דחף מבפנים להיות חלק מהסיפור הגדול של עם ישראל".
משפחתו בחרה לממש את צוואתו באמצעות הקמת עמותת "להיות בגדלות" הפועלת למימוש שלוש מטרות: הקמת מעיין חינוכי ביישוב עופרה – "מים חיים" – שיוקדש לחינוך, ללמידה ולחיבור לדמותו של לירון ולערכי הצבא, העם והארץ, ייסוד קרן תמיכה לחיילים בודדים ופתיחת קרן עזרה עבור משפחות מעוטות יכולת. לצורך ההנצחה הזו הועלו אתר וסרטון שבו מתוארת מורשתו של לירון.
לקראת יום הזיכרון תשפ"ד הכינה משפחתו סרטון נוסף עם דברים שנאמרו עליו מפי משפחה, חברים ומורים. שבט "נאמן" בתנועת "בני עקיבא" הקדיש לו סרטון הכולל תמונות מחייו. כל הסרטונים ניתנים לצפייה באתר "יוטיוב".
מוקירי זכרו הוציאו מדבקות ועליהן הכיתוב "מז'תומרת אחי? עם ישראל צריך אותנו".
דפי אינטרנט לזכרו הועלו מטעם תנועת הנוער "בני עקיבא", היישוב עופרה, המועצה האזורית מטה בנימין והקרן למורשת הכותל המערבי. באתר "למטייל" מתוארים אהבתו לטיולים ומסלולים שאהב במיוחד.