רס"ן אלירז פרץ ז"ל

קורות חיים

בן מרים ואלעזר, נולד בח' באב תשל"ח, 11/8/1978. בן שני לזוג הורים שכולים שאיבדו את בנם הבכור, אוריאל ז"ל- אחריו נולדו אלירז, הדס, אביחי, אליאסף ובת-אל. אלירז נולד באופירה (שארם-שיח) שם- בנוף הפראי של מרחבי המדבר והים בילה את שנות ילדותו, ומתקופה זו ינק את אהבתו לטבע, לטיולים ולים.

בשנת 1982, עם חתימת הסכם השלום עם מצרים, עברה המשפחה להתגורר בגבעת זאב הסמוכה לירושלים ואלירז החל את לימודיו במקום. כשסיים אלירז את לימודיו בבית ספר התיכון "הימלפרב" בירושלים, הוא בחר לדחות בשנה את גיוסו לצה"ל וללכת ללמוד במכינה הקדם- צבאית "עוצם" ביישוב עצמונה שבגוש קטיף, ואכן בתקופה זו עוצבה אישיותו הרוחנית והצבאית.

אלירז היה ילד אוהב, ילד מחבק, ילד ששאף לחיים משמעותיים בחייו, ילד שכל שעה משעות חייו הקדיש לעם ישראל.

חברו- יהודה איש-שלום ספד: "שמיים בכו על אלירז פרץ, הנסיך הקטן מת, מלאך הלך מן הארץ, זעקי ארץ אהובה, את מקבלת היום לחיקך את היקר באדם".

בשנת 1998 לאחר שסיים את לימודיו במכינה, התגייס אלירז לסיירת גולני, וכמה חודשים לאחר גיוסו נהרג אחיו אוריאל ז"ל בלבנון. על קברו של אוריאל הבטיח אלירז ללכת בדרכי אחיו, ויצא לקורס קצינים, ומילא תפקידים כגון: מפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד מחזור, וסגן מפקד גדוד 12.

כך אמר מפקד החטיבה על אלירז ז"ל: "אלירז שלא ידע פחד, ורק חיוך של שמחה היה נסוך על פניך". אלירז הקים משפחה, נולדו לו ארבעה ילדים: אור חדש, הלל מרים, שיר וגילי בת עמי אשר לא תזכה להכיר את אביה.

בי"א בניסן התש"ע, 26.3.2010, נפל אלירז בפעילות מבצעית ברצועת עזה. הוא יצא בראש חייליו, חוליית מחבלים הפתיעה בטווח קצר, וכדור שפגע ברימון אשר היה באפודו של אלירז התפוצץ. כתוצאה מכך, רס"ן אלירז פרץ וסמ"ר אילן סביאטובסקי נהרגו ועוד שני חיילים נפצעו.

אלירז הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בהר הרצל סמוך לקבר אחיו אוריאל ז"ל. הותיר אחריו אמא, שני אחים, ושתי אחיות, אישה וארבעה ילדים.