שושנה גלילי פלדנר ז"ל

קורות חיים

שושנה, בת שלמה ופנינה פלדנר, נולדה בכ' בתמוז תרע"ו (21.07.1916) ברוהוזיץ', צ'כיה, לשם נמלטו הוריה מכפרם שניאטין שבפולין לאחר פוגרום שנעשה ביהודים על-ידי פורעים קוזקים במלחמת העולם הראשונה. שושנה נולדה במקלט, שמצאו בכפר הצ'כי. בהיותה בת שש התייתמה מאביה.

לאחר המלחמה שבו לכפר. אימה של שושנה, אלמנה מטופלת בשבעה ילדים, הצליחה להקים למשפחה בית חם, להקנות להם השכלה ולגדלם לתפארת.

כילדה הייתה שושנה תלמידה טובה, בעלת קול ערב, ששרה ודקלמה באירועי בית הספר. היא הצטרפה לתנועת הנוער השומרי והתבלטה כחברה פעילה בקן.

האנטישמיות והקשיים הכלכליים, החברתיים והלאומיים של יהודי העיירה, הובילו לכך שעד מהרה עלו לארץ האח חיים וארבע מהאחיות, ביניהן שושנה. לאחר שעלתה היא החלה לעבוד בבית החרושת "אתא".

עיקר דאגתה הייתה להביא לארץ את אחותה שרה. שושנה מנעה אוכל מפיה, חסכה פרוטה לפרוטה, עד שהצליחה להביא את אחותה באמצעות נישואין פיקטיביים לבחור ששלחה מהארץ. האחות הינדה נשארה בפולין עם בעלה ותינוקה, והם ניספו בשואה.

באותה תקופה הכירה שושנה את יוסף גלילי. השניים התחתנו וביחד עלו בשנת 1944 להתיישב בגליל, בקיבוץ שמיר. בשנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים: עמיר, חיה ונטע.

שושנה עבדה שנים רבות כמטפלת וכגננת בקיבוץ. מאוחר יותר הצטרפה לצוות המכוורת. הייתה חברה פעילה בעיקר בתחומי החינוך, העבודה והרווחה. ריכזה את ועדות החינוך והרווחה בקיבוץ. היא לא זכתה בהשכלה פורמלית, אך הייתה מחנכת מבטן ומלידה.

שושנה הייתה אדם צנוע, עליז ושמח בחלקו. ידעה ליהנות מהחיים והרבתה לחייך. בעלת חוכמת חיים עמוקה, הבנה לזולת ונכונות לעזור. עקבית, אך לא נוקשה. גמישה, אך לא מתירנית.

ביום חמישי בבוקר, כ"ג בסיוון תשל"ד (13.06.1974), הגיעה חולייה בת ארבעה מחבלים לקיבוץ שמיר. המחבלים נכנסו תחילה לבית האריזה של המכוורת שהיה המבנה הקיצוני בקיבוץ, שם שהו באותה עת שתי חברות המשק, שושנה גלילי ועדנה מור. המחבלים ירו ורצחו את שתיהן במקום.

משם המשיכו המחבלים לתוך שטח הקיבוץ. על השביל המוביל מחדר האוכל למכוורת הם ירו בקבוצה של חברי משק שהיו בדרכם חזרה מחדר האוכל לעבודה. מהיריות נפגעה ג'ודי סינטון, מתנדבת מניו-זילנד, ונהרגה.

חברי קיבוץ שמיר, ששמעו את היריות, התארגנו וירו חזרה לעבר המחבלים. במהלך הקרב נהרגו כל ארבעת המחבלים.

שושנה הייתה בת 58 במותה. הותירה בעל, שלושה ילדים, נכדים, אח ואחיות. הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ שמיר.

בקיבוץ הופקה חוברת, "שחורים פרחי הצוף", לזכר שלוש הנרצחות. ליד בריכת השחייה ניטעו שלושה ברושים לזכרן. אביה של עדנה מור יצר אנדרטה לזכר הנרצחות, המוצבת ליד אולם הספורט בקיבוץ.