קורות חיים
בנם הבכור של אסנת ועופר. עוז (עוֹזי) נולד ביום ב' בניסן תשנ"ג (23.3.1993) בקיבוץ יקום. אח בכור לחן ולרועי.
בגיל שלוש עברה משפחתו ליישוב אבטליון ולאחר מכן ליישוב עצמון-שגב שבלב יישובי משגב שבגליל. עוז התחנך במוסדות החינוך של המועצה האזורית משגב. למד בבית הספר היסודי "הר שכניה" ואת לימודי התיכון סיים בבית הספר האזורי במשגב. תלמיד שקדן, סיים מסלול בגרות מורחב של ארבעים ואחת יחידות לימוד.
מילדותו התגלה עוז כברוך כישרונות. בגיל חמש החל לנגן באורגן ובגיל עשר החל בנגינת כינור. תשוקתו לנגינת כינור הגיעה לאחר שנחשף לכלי במסגרת הקונצרטים להם הרבה להאזין עם אביו. נגינתו התפתחה, והחל מגיל שלוש-עשרה השתתף בסמינרים לכנרים צעירים במרכז למוזיקה "קשת אילון". בבר המצווה שלו ניגן שתי יצירות מורכבות, הדורשות רמת נגינה גבוהה: האחת, נעימת הנושא מתוך הסרט "רשימת שינדלר", סרט אליו התחבר מאוד כחובב היסטוריה בדגש על מלחמת העולם השנייה, והשנייה, הניגון היהודי ״א יידישע מאמע״, שהוקדש לסבתו האהובה שולמית. עוז השתתף בתזמורת בני הקיבוצים וטס מטעמה לסיור הופעות עם כינורו בגרמניה ובהולנד.
עם בגרותו ובסמוך לגיוסו התחבר למוזיקת ארץ ישראל ולשירים ישנים. הוא אהב במיוחד את הזמר שלמה ארצי.
עוז בלט כבעל אינטליגנציה חדה ומגוונת, שאף למצוינות והיה בעל מוטיבציה גבוהה להישגים. בכיתות ה'-ו' ייצג את בית ספרו באליפות הארץ למשחקי חשיבה שהתקיימה ב"מכון ויצמן", וזכה עם נבחרתו פעמיים במקום ראשון.
במקביל לכישורים אלה, פיתח את כישוריו הספורטיביים. בכיתות א'-ב' התאמן בג'ודו. בהמשך, הצטרף לאימון בקבוצות הכדורגל "הפועל משגב" ו"בני סכנין", בהן שיחקו ילדים ונערים יהודים וערבים בהרמוניה מלאה. גם בתחום הריצה בלט, הקדיש שעות רבות לאימונים וכשנוצר "חלון" פנוי בלימודיו בתיכון נהג לרוץ ביער משגב. כן היה מנוי בחדר הכושר של "מועדון כפרי משגב". בשנות נעוריו השתתף בתחרויות ריצה רבות וזכה בעשרות גביעים ומדליות, שנותרו כעדות לכך בחדרו.
תיארה אסנת, אימו של עוז: ״בחייו הקצרים, עוֹזי רק כבש, היה אמביציונר, כשרצה להשיג דבר מה, הוא שאף והשיג".
מצעירותו היה עוז אדם אופטימי ומאושר, בעל גישה חיובית לחיים. חברו הקרוב סיפר: ״עוז היה חבר מדהים. ברגעים הכי קשים, הוא תמיד ידע מה להגיד ומה לעשות בכדי לשפר את מצב רוחי... הוא היה שקט, אך הבדרן שבחבורה. עצמאי בכול, אך גם 'ילד של אימא'. בליין, אך גם משפחתי וביתי. כל הניגודים הללו יצרו בן אדם אחד - מושלם, עוז שלנו״.
מגיל צעיר התחנך עוז על מסורת חטיבת "גולני". אביו עופר, מפקד פלוגה בוגר סיירת גולני, כנראה שהשפיע ברוחו עליו ונטע בו את הרצון והמוטיבציה להתגייס לשירות משמעותי. עוז רצה להגיע ליחידה מובחרת, עבר את הגיבוש, ושולב בגדוד הסיור (גדס"ר), בפלוגת ההנדסה (חה"ן) של החטיבה.
ב-11.3.2012 התגייס לצה"ל. את מסלול ההכשרה ביחידה, שנמשך כשנה ושלושה חודשים, עבר בהצטיינות, ואף ייצג את היחידה בתחרויות ובמבחנים חטיבתיים. עוז שימש כמקלען וקיבל על עצמו לשאת את הפק"ל המחלקתי הכבד ביותר המותאם ללוחמים בעלי תכונות פיסיות ונפשיות ייחודיות. היה מא"גיסט - מפעיל מקלע אחיד גדודי, והשתתף בפעולות צבאיות מיוחדות. חבריו לשירות תיארו אותו: ״עוז היה חייל למופת וחבר נאמן, שמקפיד לשמור על מורל הצוות, לגבש ולחזק במצבים הקשים והרגישים ביותר". במהלך השירות התקדם לדרגת סמל.
עוז ואביו עופר התראיינו יחד לתכנית ״קולה של אימא״ בגלי צה״ל. הם שוחחו על הקשר המיוחד ביניהם ועל הגאווה והאהבה של שניהם לחטיבת גולני. במהלך הראיון, סיפר עוז על כך שאביו הצטרף למסע הכומתה בסיום הטירונות. האב הוסיף: ״אחרי מסע מסכם המסלול, עוז אמר לי: ׳אבא, אני לא אשכח לעולם את הלילה הזה שהלכנו יחד". ניתן להאזין לראיון ביו-טיוב תחת 'עוז מנדלוביץ' קולה של אימא גרסה מלאה'.
במהלך שירותו הצבאי, לא זנח את הכינור. בחופשות הקפיד לנגן יצירות שונות שבחר והתמודד איתן. נגינתו הייתה נחת לאוזניהם של בני המשפחה והחברים.
באפריל 2014 הגיע עוז עם כינורו לביתו של אביו שישב באותם ימים "שבעה" על מות אביו צבי, הפתיע וביקש לנגן את הניגון אותו ניגן בבר המצווה, "א יידישע מאמע". הפעם, הניגון הוקדש לסבו האהוב. זו הפעם האחרונה שניגן בכינורו, ניגון שתועד ומופיע כסרטון יו-טיוב תחת השם 'עוז מנדלוביץ' כינור היידישע מאמע'.
בחודש יוני 2014, נחטפו ע"י מחבלי החמאס שלושה נערים מטרמפיאדה בגוש עציון. צה"ל יצא למבצע "שובו אחים" לאיתורם. במקביל, התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.
בהיותם בעזה ניתנה ל"צוות שמוליק", צוותו של עוז, משימה לטהר בית שנחשד כבית מחבלים. עוז התכונן לקרב ברצינות רבה והעמיס על גבו מספר רב של כדורי מא"ג, שבעה תופי ירי. כלי ה"נמר" של הצוות נע בסימטאות שכונת שג'עייה, חוטף טילי נ"ט שנהדפו בשל אמצעי טכנולוגי שיירט אותם. בעת שקרבו ליעד, פרק הצוות את הכלי והסתער על הבית. תוך כדי טיהור הבית, נפתחה אש תופת מבתים סמוכים. הלוחמים נפרסו על פני החלונות והחלו לייצר אש אל עבר מקורות הירי. סיפר יותם, חבר לצוות: "עוז ירה שם כמו משוגע. אני איתו מתחילת המסלול, אפילו הייתי מ"כ שלו, ואינני זוכר אותו עם כזה אדרנלין, משיב לירי ומחפה עלינו".
במהלך הלחימה חדר מחבל אל הבית בו שהה הצוות והספיק לירות צרור כדורים בטרם חוסל ע"י מפקד הפלוגה. מירי המחבל נהרגו במקום עוז וחברו לצוות, סמל ראשון גילעד יעקובי.
סמל עוז מנדלוביץ' נפל בקרב פנים מול פנים בשכונת שג'עייה בעזה במבצע "צוק איתן" ביום כ"ב בתמוז תשע"ד (20.7.2014). בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במשגב שבגליל. הותיר הורים, אחות ואח.
עוז הועלה לאחר נפילתו לדרגת סמל ראשון. על מצבתו כתבו אוהביו את הפסוק: "עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי" (פרקי אבות ה', כ'). והוסיפו: "מלך בחייך ומלאך במותך".
סיפר האב עופר: ״הייתה לי תחושה לא טובה. ביום ראשון, שבוע לפני שעוז נהרג, עליתי על רכבת לאשקלון ומשם המשכתי בטרמפים לשטחי כינוס. התחלתי לסרוק רגלית את השטח... עד שמצאתי את פלוגתו. עוזי זיהה אותי מגיע, קרב אלי, חייך חיוך נבוך והתחבקנו. היינו כשעה יחד... בחיבוק האחרון אמרתי לו 'שלום' ונפרדנו. עוֹזי התרחק. אחרי כמה שניות, תפסתי את עצמי וקראתי לו בשנית שיגיע. חיבקתי אותו שוב ואמרתי לו הפעם 'להתראות'. התפלאתי שאמרתי לו 'שלום', אינני נוהג להיפרד ב-'שלום', תמיד ב-'להתראות'. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו... לכל אחד מאיתנו נשר איבר מן הגוף ב'צוק איתן', ועם זאת אני יודע שעוז נמצא כאן כרגע איתנו, והוא ממשיך לדחוף אותנו קדימה״.
ספדה לעוז אימו, אסנת: ״קוקו התוכי שכל כך אהבת, שלימדת אותו לשיר ׳גולני שלי׳, מחכה לך.
במוצאי השבת האחרונה, פתאום משום מקום, הוא שר לנו ׳גולני שלי׳, כי הוא ידע שתגיע. אתה, שהעדפת לסחוב את האלונקה במסעות הצוות, רק לא להיות עליה, מגיע אלינו בארון בפעם האחרונה. בני אהובי, היית עמוד התווך של הבית, תנוח על משכבך בשלום, לעולם לא נשכח אותך״.
כתבה האחות חן: ״עוז תמיד הצליח במה שעשה, ותמיד, אם הוא רצה משהו, הוא היה בטוח במאה אחוז שזה יהיה... לפני שהוא התגייס, הייתי חוזרת מבית ספר ועוזי היה קורא לי לבוא ולעזור לו בכל מיני דברים, הכול כדי שנהיה ביחד... זה חסר לי היום".
שיר, חברו של עוז, סיפר: "הוא היה הלב של החבורה שלנו. בצבא הוא לא הראה שום פחד והיה חייל למופת. כשעוזי ירד לעזה, שינינו את שם קבוצת הווטסאפ שלנו ביישוב ל'עוזי תחזור הביתה בשלום'... קשה לעכל שמישהו קרוב כל כך הלך ממך".
באזכרת שנתיים לנפילת עוז ספדה אימו: "עוזי, העצב - אין לו סוף. מאז שעזבת אותי אני חיה בעבר, חיה את הזיכרון. לא לשכוח שום פרט, לזכור את המראה, הריח, תנועות הגוף, המבט בעיניים, להרגיש בתוככי הזיכרון את החיבוק המדהים, לשמוע את הקול ולפחד, כן לפחד, שהמוח יבגוד ואולי פרט כזה או אחר יישכח. לחיות בלעדיך זה לקום כל בוקר בלי שיר בלב, להסתכל על הדלת ולדעת שהיא תיפתח אבל אתה לא תהיה שם...
שיקפת בחייך את כל החיבורים לדברים הכי מהותיים של הארץ הקשה הזו. עץ שתול על פלגי מים, חזק ונישא, בחור שקול, ערכי, בהיר מחשבה ועם זאת רגיש, ביישן, בעל חוש הומור מדהים. אדם מלא אהבה ונתינה ללא גבולות. אני מתגעגעת לכל ההוויה שלך: היית העוגן של כולנו, הגאווה שלנו. אני מתגעגעת לצניעות שלך, לחיוך המבויש והכובש, לחיבוק שלך, לשלווה, להומור השנון והמרומז שלך, לעיניים הגדולות והטובות שלך ולנועם שכל כך אפיין אותך. תמיד שם, בכל מקום שצריך אותך... כולנו ממשיכים לרצות אותך מאוד מאוד, להתגעגע, לכאוב ולזכור כל רגע מדהים שהיה לנו יחד".
ביום הזיכרון החמישי לנפילת עוז כתב אחיו רועי: "מותו היכה בי קשות! ביום אחד, התעוררתי למציאות שהוא איתי, אבל בצורה אחרת. אני יכול לדבר איתו, אך הוא לא עונה. אני רק מנחש מה הן תשובותיו. אני יכול לחשוב עליו רק בלשון עבר - אין הווה ואין עתיד. אני יכול לראות, לרצות אותו, אבל רק בחלומות... לאבד אח בכור, זה כמו לאבד איבר חיוני בגוף שכל יום, מחדש, אני מרגיש בחסרונו. מתגעגע אליך אח גדול שלי. חושב עליך כל הזמן. מבטיח לעולם לא לשכוח!"
משפחתו של עוז פועלת להנכיחו ולהנציחו במגוון מפעלים הנוגעים בו ובעולמו.
מדי שנה, בשבוע בו חל יום הולדתו, מתקיים ביער משגב-פארק אוסטרליה, מרוץ לזכרו: "רצים בשבילי עוז", בדיוק בשבילים בהם הוא רץ והתאמן לקראת שירותו.
אולימפיאדת החשיבה, מפעל למידה גדול המופק ע"י "אשכולות חשיבה", מנציח את עוזי, שהיה אלוף הארץ כשזכה באליפויות בכיתות ה'-ו', באליפויות אזוריות ובאליפות הארץ המתקיימת מדי שנה ב"מכון ויצמן" ובקיבוץ יקום, שם הוא נולד.
בערב סוכות של בר המצווה של עוזי הוא יצא עם אביו לטיול לאור ירח מהיישוב אבטליון בו גרו אל עבר הכנרת. לזכר עוז נערך מדי שנה, כשהירח של חודש תמוז במלואו, בט"ו שבו, ימים ספורים לפני יום השנה לנפילתו, טיול מאנדרטה שהוצבה בסמוך למגרש הכדורגל של היישוב אבטליון ועד לכנרת.
עמותת "לוחמים ללא גבולות", המשגרת קבוצות לוחמים לרחבי העולם לשפר את תדמית מדינת ישראל בקרב העמים, בחרה להנציח את עוזי עם קבוצת הלוחמים היוצאת מדי שנה לבואנוס איירס בירת ארגנטינה, משלחת הנקראת "משלחת עוז".
הוקמה עמותה לזכרו "נעלה בעוז - גולני שלי", עמותה המעניקה שלוש פעמים בשנה מלגת לימודים ללוחם מצטיין מסלול. מלגת הלימודים מוענקת כמסורת בסמוך למוצב החרמון. ניתן לצפות בסרטון העמותה ביו-טיוב 'נעלה בעוז-גולני שלי'.
פנימיית רמת הדסה בקריית טבעון, פנימייה המחנכת מאות בני נוער בסיכון, מקיימת מדי שנה "מסע בעוז", שלושה ימי מסע הישרדותי בו החניכים לומדים להכיר את עוזי, סיפור חייו ונסיבות נפילתו.
הנגן אייל שילוח ניגן בפתיחת פסטיבל הכליזמרים בצפת ובאירועים נוספים על כינורו של עוז. אייל הגה פרויקט במסגרת כיתות האמן במרכז הכליזמרים העולמי בצפת - כתיבת יצירה מוזיקלית על פי הקווים לדמותו של עוז, על ידי המלחין והפסנתרן ד״ר יורי ברנר. נגינת היצירה התבצעה על ידי אמנים בינלאומיים, חיילים מוזיקאים מצטיינים וסטודנטים. לזכרו של עוז נוסד פרויקט ״מצלילים של תקווה לצליל של גבורה״, בו הוענקו ב-2017 שלושים מלגות על שמו לחיילים שהם מוזיקאים מצטיינים לכיתות אמן בפסטיבל הכליזמרים.
כחלק מהנצחת זכרו של עוז, שינה גרעין הנוער ׳כפר פינס׳, המקיים פרויקטים התנדבותיים לחברה ובהם עזרה לילדים עם צרכים מיוחדים, את שמו ל׳גרעין עוז׳.
באתר יוטיוב ניתן לצפות בסרטים ״אחד חסר״ שהופק בטלוויזיה החינוכית, "מסע בעקבות הבן עוז מנדלוביץ", ועוד סרטונים רבים תחת צמד המילים "עוז מנדלוביץ".
המשפחה הקימה דף פייסבוק - לזכור את עוז. בדף, כותבים בני משפחה וחברים דברי זיכרון ופרידה, יש תמונות שלו והודעות על אזכרות והנצחות.
עוז מונצח באתר ההנצחה המרכזי לחללי חטיבת גולני, בצומת גולני בצפון הארץ, ובאתר ההנצחה של נופלי המועצה האזורית משגב בתוך פארק אוסטרליה. הוקמה אנדרטה ופינת זיכרון בשביל מעצמון-שגב אל היישוב יעד שבלב יישובי משגב.
יומיים לאחר שעוז נפל פנה אביו לכותב המנון "גולני שלי", עמוס אטינגר, סיפר לו על נסיבות הנפילה וביקש ממנו לכתוב בית נוסף להמנון, בית שיתאר בצורה טובה את הקרב העקוב מדם שהתחולל באותו לילה של ה-20.7.2014 בו נפלו שלושה-עשר מלוחמי החטיבה. עמוס אטינגר כתב בית נוסף המתייחס למבצע "צוק איתן", אפי נצר הכין פסקול ויהורם גאון התייצב באולפן ההקלטות והקליט בשנית את ההמנון, לאחר שהקליט לראשונה את ההמנון בשנת 1974. ניתן לשמוע אותו ביו-טיוב 'המנון גולני גרסת צוק איתן'.