קורות חיים
בנם של רחל ואילן. נולד ביום ג' בטבת תשל"ג (8.12.1972) בירושלים. אח קטן לגליה, אח גדול לקרן.
ברק גדל בשכונת מלחה שבדרום מערב ירושלים בבית עם חצר גדולה ובה חיות משק, אורווה ועצי פרי רבים. הוא החל את לימודיו בבית ספר יסודי בשכונת בית וגן. בכיתה ב' עבר לבית הספר "רמת שרת" שנפתח, ובכיתות ט' עד י"ב למד בבית הספר "דנמרק".
ברק אהב במיוחד טבע, ונהג עוד מילדותו המוקדמת ללכת למעיינות, בורות מים, ח'ירבות ומערות, ולגלות פינות חמד ותצפיות. הוא אהב גם טיולים, ונהג לתכנן וליזום טיולים רבים עם חבריו. הוא הכיר היטב שבילים ומסלולים ברחבי ישראל.
ברק היה מלא מרץ ואהב אתגרים. הוא אהב ספורט בכל מאודו והיה ספורטאי מוכשר בכמה ענפים: ריצה במסגרת חוג אתלטיקה, כדורסל בנבחרת בית הספר, כדורעף ופינג פונג. כמו כן הוא היה מדריך טניס ואהב גם לשחות בים, ולרכוב על סוסים ואופנועים.
ברק ניחן בכושר הנהגה ובכריזמה, תמיד היה מוקף בחברים, ידע לסחוף אחריו אנשים ולשבות את ליבם. הוא הפגין עצמאות הן במעשיו והן בצורת החשיבה שלו. הוא היה בעל כוח רצון עז וחדור מטרה, ופעל להגשים את רצונותיו. המרץ הרב שאפיין אותו ואהבתו לאתגרים דחפו אותו להצטיין בתחומי העניין שלו. היה לו חשוב להוציא אל הפועל את תוכניותיו הרבות בזמנו הפנוי.
ברק היה חניך ומדריך בשומר הצעיר. בקיץ 1991 יצא עם חבריו מהתיכון לשירות ללא תשלום (של"ת) במסגרת גרעין נח"ל 'איתנים', בקיבוץ רבדים הסמוך לגדרה.
ב-15 באוקטובר 1991 התגייס לצה"ל וחזר לשל"ת בקיבוץ, אך החליט שהוא מחפש שירות צבאי מאתגר יותר, ושם לו למטרה להיות לוחם בסיירת גולני. עקב אוושה בלב, שהתגלתה אצלו במהלך שהייתו בקיבוץ, נקבע לו פרופיל לא קרבי, אך ברק לא ויתר על חלומו. הוא ערער עד שנקבע לו פרופיל קרבי ונדרש לחתימת הוריו.
בנובמבר 1991 עזב את השל"ת, היה זמן קצר בהמתנה (טרום טירונות) עד לגיבוש לסיירת גולני, אותו עבר בהצלחה בתחילת דצמבר 1991. לאחר מכן התחיל את מסלול ההכשרה בסיירת, אולם בהמשך המסלול, במרץ 1992, בגלל שברי מאמץ קשים, הוא שוחרר הביתה להחלמה ארוכה של כחודשיים. משהחלים נאלץ לעזוב את הסיירת וצורף למסלול ההכשרה של פלחה"ן (פלוגת חיל הנדסה) בחטיבת גולני (או בקיצור - חה"ן גולני), שהתחיל בנובמבר 1991 ונמשך שנה ושמונה חודשים.
ברק סיים את מסלול ההכשרה בחה"ן בהצלחה ושירת כלוחם, פָּלָס (חַבָּלָה ומיקוש), קַשָּר ונהג ג'יפ. הוא השתתף בפעילות מבצעית בדרום לבנון (שם שהו אז כוחות ישראל) במוצבים דלעת, בופור וריחן.
ברק אהב את השירות בחה"ן והצטיין בכושרו הגופני, בניווט, ובפן החברתי. הוא תואר על ידי מפקדיו כחייל מצטיין, רציני, פיקח, בעל רמה אישית ומשמעת עצמית גבוהה, חבר טוב, מלא שמחת חיים ואהוב על הסובבים אותו. מפקד החטיבה הוסיף: ''ברק היה מיוחד, מיוחד בדרכו השקטה, הנמרצת, בהליכותיו הנעימות וברוח שהשרה עלינו, בשקט הנפשי ובטוב ליבו".
בסוף שירותו הצבאי התחיל לעשות סנפלינג והשתדל לגלוש לעיתים קרובות. לאחר השחרור הוא תכנן לעבוד כמאבטח שגרירויות בחו"ל.
סמל ראשון ברק רומן נפל בעת שירותו ביום ב' בתשרי תשנ"ה (6.9.1994). בסוף חופשת השחרור, נפצע ברק באורח אנוש כשנפל ממצוק בגובה ארבעים מטר מהר שמשון שבאזור בית שמש, בעת הכנות לסנפלינג. מסוק פינה אותו לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים, אך שם נקבע מותו.
בן עשרים ושתיים פחות שלושה חודשים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
ברק מונצח בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל, בחדר ההנצחה של חטיבת גולני בצומת גולני, בחדר ההנצחה במחנה שרגא, ובבית ספר דנמרק בירושלים.
באתרי האינטרנט: יזכור, חטיבת גולני - גלעד לזכרם, ובעמותת הנמר המעופף - גלעד לזכרם. (ב-2017 צורפו בוגרי וחללי החה"ן והעורב של חטיבת גולני ליחידת "הנמר" שכללה עד אז את בוגרי וחללי סיירת גולני בלבד).
שלושים שנה אחרי נפילת ברק כתבו אחיותיו ספר לזכרו, המבוסס על ראיונות עם משפחה וחברים.
סיפרו על ברק בני משפחתו וחברים מהילדות ומבית הספר:
גליה, אחות של ברק: "אני זוכרת את ברק כילד יפיפה עם עיניים כחולות ותלתלים בלונדינים, שכל היום היה בטבע או עם חברים. היה משהו אצלו שהיה מושך להיות במחיצתו. בשבילי לשחק איתו זה היה wow, תחושת high למרות שהייתי גדולה ממנו בשבע שנים".
קרן, אחות של ברק: "החברים של ברק היו מאוד חשובים לו. עבורי הם נשארו חלק ממנו גם היום, ועל כן אני חשה קרבה טבעית אליהם. נעים כל כך להרגיש את הרגש החם ואת האהבה שלהם לברק".
יורם, חבר ילדות: "היה לנו מחנה בעץ חרוב, שיחקנו כדורעף במגרש בחצר שלי... אהבנו לשחק קאובויים ואינדיאנים, חסמבה, אופניים, כיבוש דגלים מול קבוצה משכונה אחרת. היינו הרבה מחוץ לבית; היינו הולכים לשדה לקטוף פירות לפי עונה: רימונים, סברסים ואורניות. היינו הולכים לפסי הרכבת בעמק לשים מטבעות על המסילה לפני שהרכבת הייתה עוברת, והיינו מקבלים מטבעות חלקים. חיינו במקום אחר, שונה. הייתה לנו ילדות לא חומרית אבל שממלאת את הנפש - ילדות ללא טכנולוגיה. היינו מסתכלים על נמלים הולכות לקן. הייתה שמחה בכל עונה".
ערן, חבר מבית הספר היסודי: "כמה טיולים ברק ואני היינו עושים! הלכנו הרבה למעיינות, לעין יאלו, חצינו את הביוב של נחל שורק למרגלות שכונת מלחה. היינו הולכים על מסילת הרכבת והולכים בהרים. טיפסנו על עצים, קטפנו שקדים, תאנים וחרובים".
שמוליק, חבר מבית הספר היסודי: "אני הייתי ילד כדורגל וברק ילד כדורסל. זה לא מה שחיבר בינינו. מה שחיבר בינינו היה הטבע וההרפתקנות".
צחי, בן דוד: "ברק היה בן הדוד הגדול והמוכשר - בכל דבר שהוא נגע בו היה איזה אלמנט של פרפקציוניזם. הוא היה חדור מטרה, אם זה ריצה או אם זה משהו אחר. תמיד קינאתי בו איך הוא היה רץ".
יונתן, חבר מהתיכון ומגרעין הנח"ל: "הוא היה רץ בצורה פסיכית. בכל מה שקשור לספורט לא יכולתי אפילו לדגדג אותו. לא היה מישהו בבית ספר יותר מהיר ממנו... ה- attitude שלו היה 'הכול אפשרי'. זה היה ה- state of mind שלו. אין גבול. אין משהו שאי אפשר לעשות אותו".
אילן, חבר מהתיכון: "הייתה בו מן תמימות שאי אפשר להסביר אותה, תמימות של בן אדם טוב לב, שוחר שלום וצדק, אוהב את החיים, אוהב לצחוק, ליהנות. החיוך שלו תמיד נמצא אצלי בראש. הוא היה ילד מיוחד שתמיד יישאר אצלי בלב״.
חיים, חבר מכיתה ט': "ברק ואני התחלנו לדבר כי היינו מגיעים ברגל לבית ספר מאותו כיוון. הוא ממלחה ואני מקריית יובל... אהבתי אותו מאוד. הוא היה חבר. היינו כל הזמן ביחד".
אריה, מורה בתיכון: "אני זוכר צורת דיבור עדינה מאוד... הוא היה מסתכל לך בעיניים קצת בביישנות, ביישנות נסתרת - קשה לתאר את זה... ברק משך תשומת לב מבחינת הערכים שבו, כבוד, התייחסות לחבריו בכיתה. כמחנך, הערכים והדמות האצילית שלו היו חשובים לי יותר מהמקצוע".
ירון, חבר מתקופת התיכון והצבא: "היו לברק מלא חברים. הוא היה בן אדם חברותי. אני לא מכיר עוד בנאדם שהיו לו כל כך הרבה חברים... לברק ולי היו הרבה טיולים עם האופנוע לחוף הים ולתל אביב. נכנסנו למים גם בחורף".
צורי, חבר מתקופת התיכון והצבא: "הוא ידע לארגן טיולים בצורה מעולה - תכנון, מסלול, ציוד, אוכל. ברק היה פעלתן. כמה הספיק בשישי שבת אחד של חופש מהצבא! הוא היה כמו איילה, בכושר מעולה, היו לו תנועות ללא מאמץ והוא לא התעייף בקלות".
נירית, חברה מתקופת התיכון והצבא: "ברק היה מאוד פתוח, מאוד חברותי. אחד מהדברים המיוחדים עם ברק היה שכל חבר שלו חשב שברק היה החבר הכי טוב שלו. הייתה תחושה שברק היה בכל מקום. זה הרי לא יכול להיות שהוא היה בכל מקום! כנראה שכשהוא היה עם מישהו הזמן היה משמעותי. כשאומרים 'ברק' מה שעולה לי לראש זה חברותיות, לתת הרגשה טובה ויחס טוב לכולם... ברק היה אדם סקרן וגם רב תחומי, הכול עניין אותו".
נעמי, חברה מתקופת התיכון והצבא: "ברק בשבילי זה ז'קט עור, מכנסי ג'ינס עם חגורה שקצת נופלים כי הוא היה רזה, הסנדלים ועיניים תכלת נוצצות. היה לו את הצד החייכן ואת הצד העמוק הרוחני המהורהר. היה בו משהו שובה לב".
שירית, חברה מתקופת התיכון והצבא: "אני זוכרת שברק היה מדריך בטיול באזור בית זית, שבו ישנו בשקי שינה. הוא היה מדריך מבוקש. ידענו שאם ברק יהיה המדריך - יהיה טיול שווה".
אורי, חבר מתקופת הצבא: "ידוע שנר שעושה הרבה אור, נגמר בזמן קצר יותר. אומרים שאדם צעיר הולך (לעולמו) זה מוקדם מדי - אבל לא ברק. אני חושב שברק היה באמת נר חזק מאוד, בחור מלא אור, אש ואהבה. הוא באמת היה עם הרבה אור, לפחות בשבילי... אני רק מאחל לכולכם (למשפחה), שתמשיכו להיות שמחים בכל הרב שנותר לכם, ותדעו שלמרות הריחוק, אני קרוב מאוד בזיכרוני לברק, ומודה לכם על הזמן שזכיתי להיות במחיצתו".
סמי, חבר מתקופת הצבא: "לברק היה קליק עם אנשים, הוא לא היה מתנשא... הוא היה ממגנט אנשים. יש אנשים שהם מגנט, דבק. הוא ידע לסחוף אנשים בלי להתאמץ. הוא היה אהוב על כל הגילים. מבוגרים אהבו אותו וגם ילדים".
יונתן, חבר מתקופת הצבא: "הייתה לי הזכות להכיר את ברק... הוא היה עדין, תמיד חיובי, משרה אווירה חיובית... הוא אהב הרפתקאות. היה מאוד סחבק, היה אמיתי. יש אנשים שדי קשה לקרוא אותם. לא אותו. יש דברים קטנים שמזכירים לי אותו: ברק תמיד הסתובב עם סנדלים".
סיפרו על ברק לוחמים ומפקדים בחה''ן גולני: הראל, חבר מהתיכון ומהחה"ן: "היינו בכיתות מקבילות. אני זוכר שראיתי אותו רץ, עם צעדים גדולים, ממש כמו 'שפגט'. הוא מאוד הרשים אותי בריצה שלו. היו לו נעלי new balance אפורות... הוא תמיד היה מגיע עם מגפיים לבית הספר בגלל הסוס, ותמיד לבש ג'ינס".
גדעון (גידי): "ברק היה תמיד בחור עם מוטיבציה ועם אנרגיה, אף פעם לא היה בצד. הוא רצה להוביל. הוא תמיד רצה להיות ראשון. תמיד דחף קדימה. הוא היה אומר 'בואו ניתן עוד קצת'. אני זוכר שבאחד המסעות שהיו לנו, הצוות היה מאוד מאוד עייף וברק הגיע ודחף את כולם, 'הכניס רעל', והתחיל לצעוק עלינו. הוא לא פחד להביע את דעתו. גם כשסחבנו אלונקות הוא תמיד עזר. הוא לא היה אחד שמתפרק".
ליאור: "הוא היה לוחם. זה בא לו טבעי להיות בגולני. על לוחם אמיתי אתה יכול לסמוך בעיניים עצומות ואתה יודע שהוא יהיה איתך".
איתן: "אני זוכר את התקופה שברק הגיע לצוות. היינו צוות מאוד מגובש. ברק היה מאוד זריז, היה לו כושר מאוד טוב. הוא היה תמיד בתנועה, תמיד דחף קדימה; תמיד הלך עם הערכים שלו. אני זוכר שבשיחות צוות, ברק תמיד היה עם ערכים כאלה שאין מה לעשות, זה מה שצריך לעשות וזה מה שנעשה".
רועי: "הינו בשבוע חינוך בעיר העתיקה בירושלים. זה היה השבוע של ברק - הוא גם הכיר את ירושלים וגם הכיר הרבה אנשים בעיר. היינו הולכים ופתאום הוא היה פוגש מכרים. פה הוא הסביר לנו, ושם לקח אותנו לסמטאות ו'בואו תראו איזו תצפית של ירושלים אפשר לראות מפה'. כמובן שהוא היה הכוכב של אותו שבוע".
רענן: "אני ממש מתגעגע אל ברק. ואי, ואי, ואי אין אנשים כמו האיש הזה! יש מעט אנשים עם זכות, לב זהב וטוהר כמוהו... אני לא נוסטלגי באופי שלי אבל היה פה משהו מיוחד".
בני משפחתו וחבריו סיפרו שברק השאיר חותם, געגועים וזיכרונות חזקים. חסרונו מורגש גם כיום. יהי זכרו ברוך.