אל"ם רועי יוסף לוי ז"ל

קורות חיים

בנם של יהודית ושלמה. נולד ביום ג' בסיוון תשל"ט (29.5.1979) בארצות הברית. אח לעדו, ניר ואלי.

בשנת 1982 עלה עם משפחתו לישראל וגדל בירושלים. למד בישיבת בני עקיבא "בני בנימין" שבבית אל ובישיבת "עטרת ירושלים" שבירושלים.

ביום 14.3.1999 התגייס לצה"ל. הוא עבר גיבוש ליחידות החטיבתיות המובחרות, ובסיומו של תהליך המיון התקבל ליחידת "עורב" – פלוגה נגד טנקים (פלנ"ט) של חטיבת "גולני". לאחר השלמת מסלול ההכשרה שירת כלוחם, בין היתר השתתף בלחימה בדרום לבנון בחודשים האחרונים לשהות צה"ל שם. בהמשך דרכו הצבאית יצא לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) ולקורס קציני חי"ר. עם סיום קורס הקצינים שב לפלנ"ט ומונה לתפקיד של מפקד צוות מסלול מחזור אוגוסט 2021. בתפקיד זה הוביל את חייליו ולחם לצידם במבצע "חומת מגן" שהחל במרץ 2002.

בסיום תפקידו כמפקד צוות מסלול המשיך להתקדם בחטיבה – הוא מונה לתפקיד של מפקד צוות לוחמים ולאחר מכן למפקד פלוגת מסלול בסיירת גולני (גדס"ר), לסגן מפקד הפלנ"ט ולמפקד פלוגה בגדוד 51. בזמן מלחמת לבנון השנייה (2006) היה קצין המבצעים של היחידה. בשנים 2006–2007 שימש כמפקד הפלנ"ט ובשנתיים שלאחר מכן כמפקד פלוגת הסיור (פלס"ר) של החטיבה.

בסיום תפקידו כמפקד הפלס"ר יצא לחופשה לצורך לימודים. הוא החל את לימודיו לתואר ראשון במשפטים בקריה האקדמית אונו, אך שב והתייצב לשירות מבצעי עם פרוץ מבצע "עופרת יצוקה" בסוף דצמבר 2007. במבצע זה נפצע ברגלו בעת היתקלות עם מחבלים. בתום המבצע שב לספסל הלימודים וסיים את התואר בהצלחה בשנת 2011.

לאחר סיום לימודיו האקדמיים חזר למסלול הפיקודי בצה"ל. הוא מונה לתפקיד סגן מפקד גדוד 12, ומילא תפקיד זה עד שנת 2012. בתום תפקידו זה יצא ללימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה (פו"מ) ולאחר מכן מונה למפקד גדס"ר גולני.

רועי הוביל את הגדס"ר בלחימה בעזה במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014, ובמהלך הקרבות נפצע בראשו באורח קשה כתוצאה מפגיעה של טיל נ"ט בבניין שבו שהה עם הכוח. בשל חומרת פציעתו נאלץ לסיים את תפקידו והחל בשיקום רפואי מורכב.

פציעתו לא ריפתה את ידיו של רועי ולא שברה את רוחו. מבחינתו תחושת השליחות הייתה חזקה מכל אתגר רפואי שהוא היה צריך להתמודד איתו, ומלכתחילה היה לו ברור כי הוא יחזור לשירות קרבי. אף שהרופאים לא היו אופטימיים בנוגע ליכולתו לחזור לתפקוד מלא ולמרות שבשל מצבו הרפואי סורב פעמים רבות לחזור לשרת, הוא לא ויתר. הוא פנה שוב ושוב למפקדים הבכירים בבקשה לחזור לשירות, וכדי להפגין חזרה לשגרה המשיך לראיין קצינים לגדוד וסיכם תפקידים עם מפקדי הפלוגות. כמו כן למד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

לאחר תקופת שיקום של יותר משנה נשאו מאמציו פרי והוא קיבל את אישור הרופאים כי החלים והתאושש. בעקבות זאת שב לשרת בצבא ומונה למפקד גדוד "הדס" בבית הספר לקצינים (בה"ד 1). פחות משנה אחר כך, בחודש מאי 2016, מונה למפקד "אגוז" – יחידת הקומנדו של זרוע היבשה. רועי מילא תפקיד זה בהצלחה רבה עד חודש מאי 2018.

חודש לאחר סיום תפקידו כמפקד אגוז הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד עוצבת "ברעם" – החטיבה המרחבית בעוצבת הגליל האחראית על הביטחון השוטף בגזרה המערבית של הגבול בין ישראל ללבנון. במסגרת תפקידו הוביל את היחידה בחודש דצמבר 2018 במבצע "מגן צפוני" – מבצע לאיתור ולהשמדה של מנהרות התקפיות חודרות גדר מלבנון.

בחודש אוגוסט 2020 סיים את תפקידו כמפקד העוצבה ויצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי, מחזור מ"ח. שנה לאחר מכן מונה למפקד המרכז לאימונים באש (מא"ש) במל"י – המרכז הלאומי לאימונים ביבשה. הוא סיים את תפקידו בחודש יולי 2023 ומונה להיות מפקד היחידה הרב-ממדית – יחידת קומנדו מיוחדת של זרוע היבשה.

במהלך שירותו הצבאי נישא רועי לנעמי ונולדו להם שלוש בנות: צוריה, זוהר ואביגיל. לאחר גירושיהם נישא ליעל ונולדו להם שני בנים: יואב ויונתן.

משך כל שנות שירותו רועי היה מפקד יוצא דופן ודמות להערצה. בשקט, בבטחה ובמקצועיות הוא הוביל מבצעים רבים בשטח ישראל ומחוצה לה והיה מודל לחיקוי עבור חבריו ופקודיו. על עמידתו במשימותיו בשדה הקרב ועל רוח הלחימה שאפיינה אותו, הוא נבחר באפריל 2018 להדליק את משואת צה"ל ביום העצמאות השבעים של מדינת ישראל. על כך הגיב רועי: "הפיקוד והאנשים עומדים לנגד עיניי תמיד. אני מודה על הזכות שניתנה להדליק משואה ביום העצמאות השבעים למדינת ישראל. שירות המדינה והשירות הצבאי הם דרך חיים עבורי", והוסיף כי זהו כבוד גדול "לייצג את הצבא ואת היחידה. את האנשים שעושים ימים כלילות לסחוב על גבם את המשא הכבד של השערים בהגנה על המדינה הזו". נוסף על כך היחידה בפיקודו קיבלה את פרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר רועי היה בביתו ובשעה שבע בבוקר שלח הודעה לחייליו וביקש מהם להתארגן לקראת ירידה לדרום: "זוכרים את המעשים שצריך לעשות, את השינוי המנטלי? אז זה בדיוק הזמן. כולם מגיעים ליחידה, עולים על נשקים ועל אפודים וממתינים לפקודות". שעתיים מאוחר יותר הגיע לבסיס ויחד עם חייליו נסע לאזור המסיבה ברעים. בשעה אחת-עשרה הגיע הכוח לקיבוץ רעים, שם קיבל רועי דיווח על נוכחות של מחבלים בקיבוץ. הוא החליט להוביל את הכוח לתוך הקיבוץ, במטרה להילחם במחבלים ולחלץ תושבים שהיו נצורים בבתיהם. תחת אש כבדה הצליחו רועי וחייליו לפגוע במחבלים, לחלץ תושבים ולהציל חיים רבים.

במהלך הלחימה, בשעה שרועי התמקם מחוץ למבנה ונערך להסתערות, הוא נפגע בחזה ונהרג במקום.

אלוף-משנה רועי יוסף לוי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, הורים ושלושה אחים.

ספדה לו אלמנתו יעל: "יממה וחצי שאני מנסה להתעורר מחלום הבלהות שתקף אותי, מחכה שתיכנס בדלת. אני מסרבת להאמין שגיבור העל שלי לא יחזור. אתה מותג, אתה בלתי מנוצח. תסדר את העניינים כמו שאתה תמיד עושה. לימדת אותי שאהבה מנצחת הכול ושאי אפשר עלינו, אבל עכשיו אין ׳אנחנו׳. מי יאזן אותי? מי יקליל? לא רוצה לחיות את החיים האלה בלעדיך. אי אפשר לתמצת אותך, את מי שאתה. אני מבטיחה שאמשיך לגדל את ילדינו על דמותך וערכיך. תודה שהענקת לי את המשפחה שכל כך ייחלתי לה. אני מבטיחה לך שאשמור על המשפחה שהקמנו. אני אוהבת אותך כל כך".

ספדו לו בנותיו צוריה, זוהר ואביגיל: "שאלו אותנו כל הזמן ׳לא קשה לראות את אבא פעם בשבועיים?׳, וענינו שלא, אנחנו רגילות. אבל מה עכשיו אבא? נתגעגע לנצח? היית אמור לראות אותנו מתחתנות וללוות אותנו מתחת לחופות. אנחנו לא מבקשות הרבה, רק עוד שיחה אחת וחיבוק אחד. תמיד אמרת: 'אני מוכן למות רק במלחמה'. היית גיבור בשבילנו, נמשיך לחיות את הערכים שלך. אנחנו אוהבות, כואבות ומתגעגעות אליך".

ספדה לו אימו: "שלמה ואני קיבלנו את היהלום הכי גדול שאפשר היה לקבל. נשמה מופלאה, גיבור ישראל. נפצעת אנושות פעמיים ונלחמת לחזור לצבא. אחרי החלמה של שנתיים לא ויתרת. כולם ניבאו לך גדולות בצבא אבל כל החלומות נגדעו כשנלחמת על עם ישראל. 'בשביל זה נולדתי' אמרת לי תמיד. יהי זכרך ברוך".

ספד לו אחיו אלי: "אתה ארון הקודש של עם ישראל, אתה קדוש, אני רוצה להודות לבורא עולם על הזכות שנפלה בחלקי. אתה לא רק אח שלי, אתה אח של כל עם ישראל. אין לי מילים להספיד אותך. לחמת בגבורה, עכשיו אתה נח על משכבך בשלום".

בחודש מאי 2024 הוקם בסמוך לדרך בורמה אתר הנצחה לזכרו, "גבעת רועי": מצפה בהרי ירושלים, כתבו אוהביו, "מקום בו נוכל כולנו להכיר, לשמוע, להתייחד, להעלות זיכרונות מגיבור ישראל וגם סתם לשבת על כוס קפה".

חבריו הקימו אתר ברשת לזכרו, "מנציחים את רועי", roylevy.co.il, ובו תמונות וסיפורים מחייו ופרטים על הנצחות, בהן: ספר תורה לעילוי נשמת רועי הופקד באירוע חגיגי בבית הכנסת "היכל אבנר"; במושב שבי ציון בגליל, שם גרה המשפחה, הוקמה על קו החוף "פינת השקיעה של רועי", ובה נדנדת עץ שלידה אבן זיכרון.