רס"ל עמיהוד חסיד ז"ל

קורות חיים

עמיהוד בן צביה ועובדיה. נולד בי"ד בשבט תשל"א (9.2.1971) בבית החולים 'השרון' בפתח תקוה, למשפחה בת ששה ילדים. הוריו עלו ארצה מתימן, אביו בשנת 1936 ואמו בשנת 1949.

עמי עבר את ילדותו בגן בהוד השרון וכן למד שם בכיתות הנמוכות. את המשך לימודיו היסודיים עשה במסגרת ישיבת פוניבז' בבני-ברק. את לימודיו התיכוניים עשה במסגרת מרכז אזורי לנערים עובדים עמל ד' בפ"ת, אשר במסגרתו שילבו לימודים ועבודה חלקית, אשר עשה בחברת "בזק". במסגרת זו קיבל בסיום לימודיו בשנת תשמ"ט, תעודת הצטיינות (מחוזי) מההסתדרות הכללית של הנוער העובד והלומד.

בתום לימודיו גויס לצה"ל ושימש כנהג במהלך שירותו הצבאי עד סיומו בשנת 1993 לערך. את שירותו הסדיר סיים עמי בהצטיינות.

לאחר שחרורו מצה"ל, מימש את חלום חייו לצאת לחו"ל ונסע לארה"ב (קוינס) לשנתיים. כשהתחתן אחיו רוני, חזר עמי לארץ לטקס החופה. בשהייתו זו בארץ הכיר את אורלי אותה נשא לאישה בשנת 1994. בתחילת נישואיו התגורר בראש העין, אך לאחר מכן עבר לגור בישוב תפוח שבשומרון, שם שימש תקופה מסויימת כרכז ביטחון שוטף בישוב. עמי היה מאוד מסור לתפקיד, ואף פתח את ביתו בפני חיילים שהתגוררו ביישוב וסייע להם בכל אספקה שהייתה חסרה להם. באותה תקופה נולדו לו 5 ילדים, ובעקבות המלצות גויס לשירות קבע בתור סגן קצין הגמ"ר (הגנה מרחבית) של חטיבת שומרון.

עמי היה אדם חייכני תמיד ובעל שמחת חיים, הוא השרה אווירה זו על כל הסובבים אותו והיה אהוב וחביב על כל מכריו וידידיו. נוסף לחיוכו התמידי טוב ליבו שבה את כל מי שיצר עימו מגע.

עמי לא נטה לגלות את המצוקות או המשברים בהם היה נתון, על מנת לא להדאיג את משפחתו, וסמך על עצמו שיפתור את המצוקה אליה נקלע. הוא היה מאוד מסור למשפחתו, לידידיו, לחבריו ולחברה בה נמצא, תוך העדפת רצונותיהם על פני רצונותיו ומאוויו, עד כדי כך שהיה עוזר להם לעיתים בעזרה כספית.

עמי נהרג בכ"א בחשון תשס"ג (27.10.2002) בפיגוע באריאל. הוא שהה במקום הפיגוע בכדי לקבל חיילים חדשים לאבטחת הישובים באזור. תוך כדי מילוי תפקידו, עמי זיהה מחבל ליד האוטובוס, מנע באמצעות גופו את הפיצוץ העז והציל את החיילים ששהו במקום.

עמי גילה במותו אומץ - לב וחירוף נפש. הפיגוע התרחש בשעה 11:15 בבוקר, ועמי היה בחזקת נעדר בשל הקושי הרב לזהות את גופתו ורק בשעה 18:30 בערב זוהה בוודאות ונציגי קצין העיר הגיעו לבית המשפחה שהיה כבר מלא בחברים ושכנים.

בטקס הלוויה, מפקדיו שיבחו אותו על החריצות, המסירות ונתינתו האינסופית לתפקיד.

עמי השאיר אחריו אישה וחמישה ילדים (בגילאי 4, 6, 7, 8 ושנה ו-10 חודשים).

לאחר מותו, נבנתה אנדרטה בתחנת הדלק במקום הפיגוע באריאל, לזכרו ולזכרם של שאר ההרוגים באותו הפיגוע ובנוסף, נבנתה אנדרטה "תפילת הדרך" ביציאה מאריאל. כמו כן, בנו לזכרו מערכת אזקה לשבעה ספרי תורה.

לאחר מותו עמי קיבל בטקס חגיגי תעודת הערכה מאלוף פיקוד מרכז על האומץ - ליבו, נחישותו ומסירותו.