קורות חיים
בן ורדה ובנימין. נולד ביום ד' בחשוון תשמ"א (14.10.1980), במושב תקומה שבדרום. הוריו ביקשו להודות לקב"ה על המתנה היקרה שזכו בה עם הולדת הבן, ובחרו להעניק לו את השם מתן.
מתן היה תינוק בריא, יפה ופעלתן, שפיזר חיוכים לכל עבר. ילד שלישי במשפחה, אח צעיר לעדית וליסמין.
כשגדל מתן, הוא היה לילד סקרן ושובב, שאהב לפרק, להרכיב ולתקן משחקים וחפצים שונים. הוא הרבה לשחק בברגים, מסמרים וכלי עבודה, אך המשחק האהוב עליו יותר מכל היה הלגו, והוא השקיע שעות רבות בהרכבה ובתכנון של 'תערוכות'. באצבעותיו וביכולתו הטכנית ידע לפרק ולהרכיב כל חלק מסובך בקלי קלות ובמהירות ובהמשך היה לו תחביבו זה לתועלת רבה.
בבית-הספר היסודי בקיבוץ סעד, שם התחנך, היה מתן אהוד על חבריו ומוריו כאחד. הוא ידע לשלב בהצלחה רבה בין לימודי הקודש והחול.
כשמלאו לו תשע, עברה המשפחה להתגורר ביישוב איתמר. מתן החל ללמוד בבית-הספר היסודי באלון מורה ורכש לו חברים חדשים.
כבר כנער צעיר קיננה בליבו של מתן אהבת העם והארץ: בבר-המצווה שלו היה גאה לקרוא את פרשת 'לך לך', שהתאימה כל-כך לתפיסת עולמו. מתן קיבל את עול המצוות בשמחה, והקפיד להניח תפילין מדי בוקר.
את לימודי התיכון החל מתן בישיבה הטכנולוגית 'כפר אברהם' שבפתח תקווה. לאחר שנה החליט לעבור לישיבת 'חיצים' שבאיתמר, משום שהעדיף לשלב לימודים תורניים עם לימודי אהבת הארץ. במסגרת זו למד מתן ניווט, צלילה וגלישת סנפלינג, והרבה לצאת לטיולים רגליים בכל חלקי הארץ. עם סיום לימודיו התיכוניים בחר להצטרף למכינת 'חמדת' שבבקעת הירדן, מתוך צורך לסייע בחיזוק האזור. שם הרחיב את ידיעותיו בתורה ובהלכה, ובמקביל יצא לעבוד במטה לנפגעי הטרור בירושלים.
בתקופה זו הצטרף הצעיר האידיאליסט לתנועת 'מולדת'. מורשתו של רחבעם זאבי היתה נר לרגליו של מתן, והוא השתתף בכנסים, יצא לטייל בארץ והיה לרכז 'נוער מולדת' בשומרון. מתן זכה ליצור קשר אישי עם גנדי עצמו, אשר העניק לו את הכינוי 'האיש מן ההרים'. בזכות פעילותו בתנועה הכיר מתן נערים ונערות רבים, ובהם גם חברתו, סלומי.
בחודש אוגוסט 1999 התגייס מתן לשירות חובה בחטיבת הצנחנים. הוא סיים את אימוני הטירונות בהתלהבות רבה, ולטקס ההשבעה המרגש בכותל המערבי הגיעו רבים מחבריו ליישוב ולתנועה, עם ברכות ובלונים.
בהמשך המסלול יצא לקורס מ"כים, שאת רובו העביר בתעסוקה מבצעית, בעקבות אירועי האינתיפאדה. מתן היה מוטרד מהמצב בשומרון, ושמח כשהוצב לשרת ביישוב נוה צוף. לאחר שרשרת הפיגועים הקשים שפקדה את היישוב איתמר, תלה את קינת דוד על יהונתן על הארון בחדרו.
מתן סיים את קורס המ"כים, חזר לגדוד 890 ומשם יצא לקורס קצינים. בבה"ד 1, בגאווה רבה, כתב בשער מחברתו את הפסוק "ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה" (תהילים קמ"ד), אשר ביטא יותר מכל את המוטיבציה העצומה להגן על המולדת, שהיה חדור בה. הוא נהג להרצות לחבריו הצוערים על אהבת הארץ, ועל-מנת להמחיש את גודל אהבתו היה מוסיף לקפה ששתה גרגרי חול מאדמת ארץ הקודש. מתן סיים את קורס הקצינים בהצלחה, והיה לקצין הראשון של איתמר ולגאוות היישוב.
עם תום הקורס, התכוון הצוות להשאיר את מתן להדרכה, אך הוא התעקש להגיע ליחידת שדה, וכך שובץ לתפקיד מפקד מחלקה בגדוד 'נחשון' באוגדת יהודה ושומרון. כמפקד דאג מאוד לפקודיו, ותמיד הקפיד לדחוף אותם קדימה, לדרבן ולעודד. מתן היה צלף מצוין, ותחת פיקודו זכתה מחלקתו באליפות צה"ל בקליעה.
מאחורי החיוך הרחב והיד המושטת הסתתר איש ערכים חם, מלא שמחת חיים, שחונך תמיד להתנדב ראשון ולסייע במאור פנים: גם כשהיה מתן מגיע הביתה לחופשה, בתום שבוע עמוס פעילות בצבא, היה מקפיד לסייע באבטחת היישוב, או להחליף את רכז הביטחון בתפקידו. בשארית זמנו היה יושב עם מכונת תפירה ו'משפצר' ציוד לפקודיו ולחבריו הלוחמים.
בחודש יולי 2002 החל מתן בשירות קבע ביחידה. את שכרו ביקש לחסוך ללימודי הנהיגה של אחותו. הוא החל לתכנן את חייו לאחר השירות הצבאי, וחלם לחזור ליישובו, לפתח אותו ולעבוד את אדמת הארץ.
מתן נפל ביום ראשון, כ"א בחשוון תשס"ג (27.10.2002), בעת שנאבק במחבל מתאבד. בצהרי היום הגיע לאזור תחנת הדלק באריאל, המהווה נקודת מפגש של חיילים רבים לקראת יציאתם לתפקיד. במקום הופיע מחבל שנשא על גופו חגורת נפץ. בנחישות האופיינית לו, מיהר מתן, עם חיילים נוספים, להסתער על המחבל ולהיאבק בו, כשלפתע התפוצץ מטען החבלה בעוצמה רבה. מהפיצוץ נהרגו סגן מתן זגרון, רס"ן תמיר מסד ורס"ל עמיהוד חסיד, שבגופם מנעו פיגוע קשה הרבה יותר.
לפני מותו כתב מתן: "למות בפעולה מבצעית כשאתה הולך לעצור מתאבד זה כבוד ואני לא מתכוון כבוד - שמכבדים אותך, אלא שאתה מת מתוך מטרה, מטרה של לוחם שנפל בהגנת המולדת. רק כך הייתי רוצה למות. לא מזקנה. תאונה וכדומה, הייתי באמת מוכן למות עכשיו אם הייתי יודע שאחרי מותי העם יחיה פה יותר מתוקן, חזק ואיתן".
מתן הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין באיתמר. הניח אחריו הורים, שלוש אחיות - עדית, יסמין וחיותה, ואח - אביאל. בן עשרים-ושתיים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
בימי ה'שבעה' על מתן, הגיעה עבורו מעטפה בדואר, ובה קבלה מארגון 'חסדי נעמי', הדואג למשפחות שנקלעו למצוקה. בני משפחתו וחבריו נוכחו לדעת כי מתן נהג לתרום גם בסתר, מבלי שאיש יבחין בכך או יעריך זאת. כזה היה: כפי שידע לתת מעצמו בגלוי - כך הרבה גם בעשייה שבשתיקה. רב היישוב איתמר, הרב נתן חי, אשר היטיב להכיר את מתן, כתב למשפחת זגרון על תכונה נאצלה זו: "כתוב במשלי 'מתן בסתר יכפה אף'", והוסיף, "בחיוכו הקורן ובמעשיו הטובים מבטל כעסים ומוכן תמיד לעזור ולהתנדב".
על רוח ההתנדבות והנתינה של מתן כתב אל"ם עוזי, קצין אג"ם פיקוד מרכז: "בריצתו למקום שבו זוהה המחבל, הוכיח מתן את אומץ ליבו, נחישותו וחתירתו למגע, ובכך פעל על פי רוח צה"ל. סגן מתן זגרון התעקש לחזור מבית-הספר לקצינים ליחידה הנמצאת בלחימה, והגיע לגדוד 'נחשון', כמפקד מחלקה. בתפקידו זה התאפיין בשאיפתו למצוינות, בקפדנותו, בשמירה על ערכים גבוהים וברוח ההתנדבות שהפגין. רוח התנדבות זו הוכחה הלכה למעשה לא רק בחייו, אלא גם במותו, עת הסתער לעבר מחבל מתאבד, משליך נפשו מנגד להציל אחרים. עוז רוחו ישמש דוגמה לחיקוי לחייליו ביחידה ולמפקדי צה"ל כולם".
סא"ל צביקה, מפקד היחידה שבה שירת מתן, כתב: "מתן, בתפקידו כמפקד מחלקה בגדוד 'נחשון', התאפיין בשאיפתו למצוינות, בקפדנותו, בשמירה על ערכים גבוהים וברוח ההתנדבות שהפגין. בזכות השקעתו הרבה ומסירותו, הגיעה המחלקה להישגים מרשימים ואף זכתה פעמיים בתחרויות צליפה צה"ליות. עם זאת, לא רבים ידעו על כך, משום שמתן האמין בעשייה, בעבודה קשה ובהצנעת ההישגים. באירוע שבו נפל נהג מתן באומץ לב יוצא דופן, כשמיהר להסתער על מחבל מתאבד כדי לסכל פיגוע. הגבורה, היוזמה, החתירה למגע והאחריות שגילה משמשות דוגמה ומופת לחיקוי... זיכרו של מתן ומעשיו יהוו סמל ודוגמה לחיילי הגדוד ולא יישכחו לעולם".
הרב אבי רונצקי, ראש הישיבה הגבוהה ביישוב איתמר, כתב: "מכתביך, בהם הבעת משאלות לבך, לתת את הכל אף את חייך למען עם ישראל, לא למות סתם כך, אלא למען המולדת - דברים אלה הביעו נאמנה את רוחך הגדולה שהסתתרה בפשטות הליכות חייך... מתן, חזק היית וידעת מה מטרתך בחיים. כך נזכור אותך ונחנך את תלמידינו לאור דמותך".
הרב יונתן מאלי כתב למשפחה: "מתן עלה בסערה השמימה, תוך כדי מאמץ לשמור על חיי העם שאהב. נקווה שנהיה ראויים לקרבן הגדול שהוא הקריב, ונדע להעריך בחיינו את מסירות נפשו".
לאחר מותו של מתן ניטע עץ על שמו ביער הנופלים, בהר איתן שבמבואות ירושלים; בגבעת התחמושת נחקק שמו כבן למשפחת הצנחנים; בל"ג בעומר נערכה צעדה לזיכרו בגבעות איתמר. חבריו לשירות בגדוד 'נחשון' הקימו פינת זיכרון, המנציחה את כישוריו בשכלול הציוד; בחודש כסלו תשס"ד הקימו הוריו גלעד לזכר הנופלים במקום הפיגוע באריאל וחרטו על האבן "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"; בני משפחתו של מתן הוציאו לאור חוברת לזיכרו, "מתן בסתר ובגלוי".