תפריט נגישות

סגן חיים דובקין ז"ל

חיים דובקין
בן 21 בנפלו
בן זהבה ונתן
נולד בתקומה
בה' בחשוון תשכ"א, 26/10/1960
התגורר בתקומה
התגייס ב-1.8.1979
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
נפל בקרב
בג' בתמוז תשמ"ב, 24/6/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: בחמדון
באזור לבנון
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: א, חלקה: 21, שורה: 06, קבר: 07.
הותיר: הורים, שלושה אחים ושתי אחיות

קורות חיים

נולד ביום ה' בחשוון תשכ"א (26.10.1960) במושב תקומה שבנגב. ביתו של חיים היה דתי. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ סעד ובישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים. בן-זקונים היה חיים להוריו. הוא המשיך במסורת המשפחה, שמר על מצוות התורה ולמד בישיבה. הוא ראה בשמירת המצוות אורח-חיים, המתאים לצעיר יהודי המטפח אהבה לעם ישראל ולארץ-ישראל.

חיים השתייך לתנועת "בני-עקיבא". ערך טיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ, והדריך בטיולי תנועת-הנוער. הוא אהב אמנות, ציור וצילום, ובביתו היה לו ציוד משוכלל לתחביביו. חיים אהב לקרוא סיפורי טבע ונוף, ורכש ספרים רבים בנושא זה.

הוא עסק בצפרות, והיה בקי ברבים מסוגי הציפורים המקננות בארץ. חיים אף שלח ידו בכתיבה, כתב על חוויותיו וחיבר סיפורים. אחרי מותו נמצאו בעזבונו ציורים, סיפורים קצרים ורשימות. בין השאר כתב: "דעו לכם שאהבתי אתכם כולכם, אל נא תתאבלו עלי כל הימים, לא לשם כך הקרבתי את חיי, את חיי נתתי על מנת שתשמחו, על מנת שאתם תוכלו לחיות חיים שכה אהבתי והמשיכו לחיות כרגיל והגשימו את חלומותי, את הדברים שאהבתי: את השדות המוריקים, את המרחבים הפתוחים, את הארץ והמולדת, כל פיסת קרקע מארצנו, כל אתר ואתר מיפי מולדתנו, העם היושב בה ותורתו, תורת הארץ, ואז תדעו שאני לא מתתי, לא, אני חי ומלוה אתכם תמיד בכל חייכם, כי אתם מגשימים את מה שאני שאפתי להגשים בחיי".

לקראת גמר לימודיו בישיבה התיכונית שאף חיים להתגייס ליחידה קרבית מובחרת, שבה יוכל גם למצוא ביטוי לתחביבו כסייר ושוחר טיולים. כשסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, הוא הלך לישיבת "אור עציון" שבמרכז שפירא, כדי להכשיר עצמו מבחינה רוחנית לקראת השירות בצה"ל. הוא המשיך לשמור על קשריו עם הישיבה גם בשנות שירותו. חיים ביקש למצוא בשיעורי-הדת תשובות לשאלות ערכיות, שהתעוררו בליבו במהלך שירותו.

בשנת 1979, התגייס חיים לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. הוא עבר בהצלחה את תקופת הטירונות והתקבל לסיירת, למרות מגבלתו הגופנית - רזון. חבריו חיבבו אותו ורכשו לו כבוד. הם העריכו את דבקותו באמונתו הדתית. חיים שאף להתקדם בצה"ל כדי שיוכל לתרום לביטחון ישראל. הוא קיווה שיתקבל לקורס קצינים, ובבוא היום ייבנה את ביתו מעבר לקו הירוק.

באוקטובר שנת 1981 סיים חיים בהצלחה קורס נהגי נגמ"שים. במאי 1980, הוא עבר קורס סיירים ועלה לדרגת רב"ט, בראשית שנת 1981, הוא סיים קורס מ"כים, ומיד לאחר מכן התקבל לקורס קצינים, בקיץ 1981 קיבל סג"ם חיים את הפיקוד על מחלקת סיור בחטיבת גולני, ופקד עליה גם במלחמת שלום הגליל. ביום העצמאות הל"ג של מדינת ישראל, כשגבול הצפון היה נתון להתקפות מחבלים, כתב: "אנו עומדים כנראה לפני קרב. כעת השקט שלפני הסערה. מי יודע מי מאתנו יחיה ומי ימות. עלינו לדעת שמי שיוצא למלחמה זוכה בזכות גדולה. הוא מגן על ארצנו ומולדתנו, על עמנו וערי אלוקינו... ודאי שעלינו לרצות להילחם. הבא להרגך השכם להרגו, אם כי השאיפה היא להגיע לימים של שלום".

ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982), לחם חיים סביב העיר בחמדון. יחידת צנחנים במילואים, שהייתה במקום, נותקה והותקפה על-ידי כוחות סוריים. מזון היחידה הנצורה ותחמושתה הלך ואזל, והיה צריך ליצור עמה קשר ולהביא לה אספקה. חיים, שכבר רכש לעצמו שם של סייר ונווט מעולה, נקרא למלא את המשימה. הוא הצליח לנווט את יחידתו דרך כוחות הסורים, לחדש את הקשר עם יחידת הצנחנים ולהביא להם אספקה. בלילה הוא קיבל פקודה להתקדם ולכבוש את אחת הגבעות באיזור. גם את המשימה הזו מילא חיים בהצלחה. עם בוקר, פתחו הסורים באש כבדה. חיים היה חשוף על הגבעה שכבש, וצלף סורי פגע בו והרגו.

שר הביטחון כתב עליו למשפחתו: "הוא היה קצין בעל ידע מקצועי שביצע את תפקידיו באופן הטוב ביותר, בעל יוזמה, תושייה ודבק במטרה. אהוב היה על חבריו ומפקדיו".

מפקד יחידתו כתב עליו: "חיים עשה את עבודתו בדרכו השקטה. הוא קיבל כל תפקיד שהוטל עליו בלא ערעור. בקי היה בהלכות היהדות והקפיד לקיים את מצוות הדת, גם כשהתנאים לכך היו קשים".

חיים הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים.

בן 22 שנים הוא היה במותו, הוא השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

חבריו סיפרו על דמותו בחוברת שהוציאו לאור לזכרו.

אחרי מותו, הוא הועלה לדרגת סגן.











מסלול ניווט לזכרו - שער העמקים.

בניית אתרים: