רס"ל עמיהוד חסיד ז"ל

בני עמיהוד, אביך מדבר למרות שאיני מאמין במותך הטרגי, מותך שנגרם אך ורק בגלל היותך יהודי, והרצון להגן על משפחתך ועל כלל ישראל.
עמיהוד, לא שכחתי את כל מה שעבר עלינו ביחד, בהיותך קטן לקחתי אותך לגן על הכתף, כל דבר שהיה כאבן על לבך סיפרת לי.
לא אשכח את הפעם הראשונה שביקרתי אותך בישיבת פונוביץ' ואז אתה תפסת את ידי, ועשית לי סיור בפנימיה, הראת לי את חדר השינה, איך שמיטה שלך הייתה מסודרת ואחר כך אל גברת מונג, היית כל-כך גאה בה איך שהיא דאגה ואהבה את כל התלמידים.
אחרי הצבא כשטסת לארה"ב שמרת איתנו על קשר מתמיד. זמן קצר לפני שאחיך רוני התחתן קיבלתי ממך טלפון והפתעת אותי בבשורה שתוך 24 שעות אתה מגיע לבן גוריון וחוזר אלינו לארץ, כל המשפחה הופתעה לא חשבנו שבסוף תשתכנע ותחזור לחתונה.
היינו בטוחים שחזרת רק לחופשה קצרה אך אחרי שבוע הודעת לי שהתחלת לעבוד בארץ, כעבור זמן מה הכרת לנו את אורלי, כיום אישתך. היית כל-כך גאה בה והתחתנת חודש אחרי אחיך רוני וכולם עזרו לך ונתנו לך את מלוא הגיבוי.
עמיהוד, רק רצינו שתדע, כמו שלך היה לב רחב ובו מקום לכל אדם ואדם מעם ישראל היית כל-כך נחוש לעזור ולאהוב את כולם באותה מידה, כך בליבנו יש מקום שמור לך, תמיד נזכור את המידות הטובות שלך.

כולנו אוהבים אותך,
אבא