בפעולה עצמה היינו מחולקים לשני כוחות. כוח גיורא וכוח אוהד. אני לא הייתי באותו כוח של גיא. אחרי שילון נפצע, נפרדו שני הכוחות ואני הייתי בבית השני. חזרנו לנקודה שבה ילון שכב פצוע. ואז בא הכוח של גיורא, ושמעון בקש מהרופא לגמור מהר כי יש בכוח שלו פצוע קשה.
שאלתי את אילן נאמן מי הפצוע והוא אמר לי שגיא. כששאלתי מה קרה לו? אילן נאמן אמר לי שאין סיכוי כי הוא קיבל בראש. לא יכולתי להתקרב לאלונקה של גיא. דחיתי, ככה, את הידיעה. הזמן עבר לאט מדי ולא יכולתי להבין למה לא הולכים יותר מהר? למה לא מגיעים המסוקים? ממש נצמדתי לאלונקה של ילון. ואז כששבנו וחיכינו למסוקים ידעתי והתחלתי לבכות. נשברתי לגמרי. אוריה ז"ל גרר אותי למסוק. ממש משך בכוח כי אי אפשר היה ללכת.
(אילן טולדו)