לאמא!
נכון, קצת באיחור ואולי נדמה היה ששכחתי, אבל לא!
הצבא עושה לבן אדם לשכוח זמנים ותאריכים וכל מה שאתה רוצה זה, שהזמן ירוץ כמה שיותר מהר.
מצד שני קשה לשכוח את הבית ואותך, אמא, שחושבת ודואגת לי כל כך. והקשר - עובדה שלא מנותק, כי את שולחת לי חבילות ואבא כותב מכתבים. לאחר הרבה שנים של "מתיחות" ביננו אני מרגיש שישנה יותר קירבה ביננו וזה מתבטא בהתרגשות ובשמחה האמיתית שלך כאשר אני שב הביתה מן הצבא.
אז שתהיי בריאה וחזקה והמון מזל טוב ושתמשיכי לדאוג לי כמו עד עכשיו!
באהבה, ירון