ירון
לכתוב לך מילים. ללא כתובת וללא הגיון.
מילים שלא יוכלו להביע את הרגשתי.
השארת אותי כמו ילד, שכל תפיסת עולמו נהרסה בשניות,
מחוסר בטחון, ולא מבין איך סמל ההגיון שלי נעלם אל תוך האדמה.
תמיד מתוכנן, יודע את הצעד הבא שלך, ויהיה זה הצעד הנכון.
מהנדס את הגינה, מחשב את מספר הסנדביצ'ים הנכון בשביל הדרך.
תכניות על נטור. הכל ידוע מראש.
ופתאום אתה לא איתנו לצחוק, לשמוח,
לבכות ולמחות על מלחמה שלא לנו,
יושבים יחד, מנסים להחיות אותך, אבל זה לא קורה.
אתה פשוט לא כאן כדי לארגן, לדחוף קדימה,
לעשות את השטויות הרגילות שלך.
אזכרות אני לא צריך. לא יכול לשכוח אפילו לשניה.
לא מוסיף לך ולא מוריד ממך.זוכר אותך כמו שאתה ברגע הפרידה.
רוצה לסיים ב"תשמור על עצמך", אבל ההגיון שוב נעלם לי.
אז תשמור עלינו...
רפאל