זוכר אני כיצד היינו יושבים לעתים תכופות על הדשא בטיינר. הויכוח היה בעיצומו. והנה נשמע קולו של דני. הוא לא אמר: "חבר'ה, שרים" , הוא פשוט היה מחלק את הקולות או דאג שיתחלקו, וכאילו לא קיים דבר מלבד זה - היינו כולנו נדבקים באהבת השירה של דני ומתחילים לשיר שירים מכל הסוגים, החל בכוראלים של באך וכלה בשירי-עם רוסיים וישראליים. מתוך אותה חבורה בלטו כמה חבר'ה והוא בתוכם. ושוב נתגלתה המנהיגות ויכות הארגון. הוא לקח את החבר'ה הללו והקים את רביעיית גבעת-ברנר, כפי שנקראה מאוחר יותר. תמיד היית שומע אותם שרים יחד, אבל למעשה היה זה דני שכינסם והדביקם בהתלהבותו, כשהוא עומד בדרך-כלל באחד מצידי הלהקה ובתנועות עצורות, אבל מאוד ברורות, מוביל, כאילו נולד מנצח.
היה גם דני אחר, זה אוהב המוסיקה הטובה, כשבעיקר חביב עליו הרקוויאם של מוצארט. תמיד שאלתיו מחדש, כיצד הוא מסביר את זיקתו העזה דוקא ליצירה זו, שהיא כבדה מאוד, ובכלל - הן רקוויאם זו תפילת אשכבה. ופעם ענה לי: "תקשיב, האין בזה משהו בלתי שגרתי, משהו השואף לעולם טוב יותר". תכונה אופיינית לדני, שתמיד היה הטוב בכולם. בכיתתנו שנחשבה לכיתה טובה מאוד, הורגשה מנהיגותו הסוחפת. תמיד עליז, מתלהב, מוכן להקשיב לכל אחד ולעזור. האופטימיות קלחה ממנו. דורש מעצמו ומאחרים. למעשה, לא היה שטח אותו הזניח דני, ובכולם היה טוב.
לצבא התגייס שנה אחרינו עקב הליכתו לתנועה, דבר שהיה טבעי לגביו. אני הולך לי במחנה, והנה אני שומע את שמי בקול חזק ובטוח, כפי שהיה תמיד קולו של דני. אני מפנה את פני ורואה את החיוך טוב-הלב ודני יוצא משורת הטירונים, ניגש אלי, לוחץ את ידי ואומר: "אל תדאג, יהיה בסדר. לא יהיו שום בעיות אתי". הכרתיו מקודם וידעתי שאיתו לא יהיו בעיות לעולם. ובאמת, בכל מקום בו הוזכר חייל מצטיין בפלוגה, יכולת לשמוע את שמו של דני - אם בעזרה לחבריו במסעות ובריצות שלא היוו קושי מיוחד עבורו, אם בקליעה למטרה, בה הוכיח יכולת גבוהה מאוד, ואם היה זה בערבי-הווי שהמשיך לארגנם גם בצבא. ממש טבעי היה לשמוע שקיבל צל"ש בנוקייב.
לאחר מכן ניהיה מזכיר בבית-גוברין. זכורות לי מסיבות בהן היינו באים לנגן בבית-גוברין. הוא היה תמיד מגייס את מאכסימום הכלים שיכול. העיקר שיהיה רעש ויהיה שמח. זה הגיע עד כדי כך, שלמסיבת הורים הביא במיוחד פסנתר, והוא עצמו ניסה לנגן בסכסופון שלו יחד איתנו. אני תמיד חשבתי בנפשי: מה מריץ בחור זה, איזנ דינאמו נסתר, כוח בלתי-נראה.וכל זה בלי שום גינונין מיותרים.
דני נלקח מאיתנו. אומץ-ליבו הוא אשר חרץ את גורלו. הרצון לעזור לבלי חת, אפילו ישלם מחיר יקר ביותר.
אלי