רבים בודאי יספרו על דני התוסס, רב הפעלים והתושיה, איש הארגון הדורש מעצמו הרבה ולאחר-מכן גם מאחרים, שמעטים כמוהו "איכפתניקים" לאשר מתרחש - בכיתה, בחטיבה, במשק, בצבא ובכל מקום שהגיע אליו.
ברצוני להעלות צד אחר שבו, - אותו הכרתי, אהבתי והערכתי : דני הרגשן, האוהב והחרד לחברו בכל נימי נפשו. החי בכל ליבו החם את סבלות הזולת, תחושותיו ושמחותיו. יכול הוא להתלהב, להיתפס, אף להתמסר בכל ליבו לרעיון, למבצע או תפקיד, ובהתלהבותו זו הפורצת יסחוף אחרים עמו. יכולתי לחוש באותה התלהבות עמוקה גם בעולם רגשותיו, חוויותיו.
רגישות דקה, כנות ויושר עמוק ללא פשרות לא רק היו אופיניים לו, הם היו הוא עצמו, כפי שכתב באחד המכתבים: "בקשתי היחידה ממך שתדברי אמת, אמת גלויה, אמת פנימית שבלב. אל תפחדי ואל תבושי". ועוד אמר באותו מכתב: "בני אדם פשוטים אנו, אשר לכל אחד דרכו שלו, הדרך שהוא עצמו בוחר לו. בעולם הרגשות אין אומרים לאדם מה לעשות. מורו היחיד והאמיתי הוא לבבו שלו. רק הוא מדריך, מרגיש, בוחן ובולש עד אשר ימצא את מבוקשו. בכל דרכו אין הוא מתחשב באחר - ייתכן בצדק, ייתכן שלא - אך לשם זה לכל אדם מצפון ועימו יחד יחליט על דרכו ובחירתו".
המכתב הזה נכתב לפני אחת-עשרה שנה. הנער החביב שכתבו גדל והיה לחבר יקר לכל מי שהכירו.
חיה ברנד - טנקל