...ב-7 ביוני, שעה 17.00, עמדנו, דני ואני, בקרבת בית ההתמקמות, שעה שלידנו עבר המח"ט. הוא עצר את רכבו ופנה אלי ואמר: צריך להכניס זחל"ם העירה, סעו איתו. יצאנו על שני ג'יפים, דני מאחור, אני מלפנים והזחל"ם בינינו. כשהגענו אל תוך העיר, נתבהרה לנו המשימה: כוח הגדוד המטהר, נשתהה כולו סביב סימטה רצופה מבוכי חצרות.
שם שכבו שניים או שלושה מפצועי הגדוד, וזה מעל לשעתיים שכל הנסיונות לחלצם עלו בתוהו. ...סביב סביב התבצרו צלפים מצריים, בנקודות שונות, מוסתרים מעין רואה...
הכוונה הייתה, תחילה, לבצע חדירת חילוץ עם הזחל"ם. אולם מיד בהגיענו ירדה אפשרות זו מן הפרק. שני אנשים, כתף אל כתף, לא היו יכולים לעבור לרוחבה של הסימטה. לאמיתו של דבר, בכך הסתיים תפקידנו. הפקודה היתה להכניס את הזחל"ם עד למקום הימצא הפצועים ולשוב אל היחידה. וכי מה עוד יכולנו לעשות במקום שגדוד שלם, על קציניו וחייליו, ניצב אין אונים?
אבל משהו מבפנים ריתק אותנו למקום. ללכת משם זה היה כמו להפקיר את הפצועים. סיפרו לנו כי שני נסיונות חדירה כבר נעשו ועלו באבידות פצועים והרוגים.
...הבטתי בדני. ראיתי כי משהו ניצת בו. לגביו, היה זה מצב קלאסי. הוא אמר לי מילה אחת בלבד 'רגע' ומיד קפץ לראות מה עוד אפשר לעשות שלא בדרכים המקובלות. תחילה הציע לפוצץ את הקיר, לא המתין להסכמה והורה לבזוקאי לירות פגז אל הכוך כדי לפרוץ דרך אל החצר. נסיון זה נכשל. כאשר גם הנסיון השני העלה חרס, עלה דני על גג אחד הבתים בזריזות לוליינית, ומעליו השליך מספר רימונים. גם זה לא עזר.
ואז מחליט דני לחדור לתוככי הסימטה, להגיע אל הפצועים ויהי מה. חדירתו הראשונה נכשלה. הוא נכנס בלוויית חובש, קשר ואחד מקציני הגדוד המטהר. אחד ממלוויו השליך רימון זרחן שאטם את חלל הסימטה בעשן. דני יצא החוצה שלם, אך שניים מבין מלוויו נפצעו והוצאו למקום מחסה.
דני לא ויתר. בעקשנות עזה ואופיינית, נכנס פעם נוספת. הלכתי אחריו. הוא עבר כברת דרך בתוך הסמטה. לפתע נורה צרור מכלי נשק אוטומטי. שמעתי את דני קורא אלי: שמעון, נפצעתי. הצל אותי. הוא שכב מתבוסס בדמו, הפגיעה הייתה באיזור הכבד. ניסיתי להרימו והוא איבד את ההכרה בזרועותי...