צפריר אחי האהוב
עוד מעט 6 שנים ליום הנורא מכול,
היום בו התבשרנו שנהרגת.
עוד מעט 6 שנים לרגע שבו נגדעו השמחה, התמימות והאופטימיות.
6 שנים שבו נסגר פרק אחד בחיים ונכנסנו כולנו לחיים אחרים עם חלל עצום.
חלל עצוב וכואב, מלא בגעגוע, טעם מר שצורב את הנשמה.
כל יום שעובר הוא יום הישרדות, יום של מלחמה על מהות ומשמעות החיים.
אומרים שהזמן עושה את שלו, כנראה שמי שאמר זאת לא באמת חווה אובדן.
לא באמת ידע מהו שכול, משמעות התחושה לאבד חלק מנשמתך ודם מדמך, הזמן רק מחדד את האמת ומטיח אותה בפנים.
הרבה דברים השתנו, חוויות שחווים ואין למי לספר, עצות שרוצים לקבל ואין אותך בכדי להתייעץ, לשתף. שאלות רבות שעולות ואין תשובות לקבל.
היינו שניים - אח ואחות, מאוחדים ומגובשים, בעלי טלפתיה, יכולנו לתקשר דרך מבט בעיניים. גם מרחוק ידענו את התחושות ואת המחשבות של כל אחד.
כעת הכול נקטע!
הזיכרונות, התמונות והסרטונים הם הדבר היחיד שנשאר ובהם אנו נאחזים. משתדלים מאד להמשיך לקיים את הצוואה הרוחנית שהשארת מאחור, להישאר מאוחדים, מגובשים, להמשיך לחייך ולנסות לראות את האור בחשיכה.
השארת אותנו להתמודד עם משימה לא פשוטה, מאתגרת ביותר (כפי שתמיד הצבת). קשה להסביר לך עד כמה העצב קשה מנשוא, גדול וכואב, אבל בכל פעם מחדש אני לומדת שהחיים האלה הם פשוט מירוץ משוכות. גם אם הן יותר ויותר גבוהות, אנחנו נחושים להמשיך לקפוץ מעליהן, למדנו מהטוב ביותר.
צפרירי, חשוב לי לומר לך עד כמה אני גאה בך. בעיניי אתה אות ומופת לתרומה, לנתינה, אם זה לכל האנשים שהיו סביבך ואם זה למדינת ישראל.
אות ומופת לצניעות, לשמחת החיים, אהבת האדם ולערכי המוסר.
אוהבת אותך המון, תמיד תישאר חלק ממני, מליבי ומנשמתי.
למרות הגעגועים החונקים, יודעת שאתה כאן איתנו, מגן, שומר ומכוון.
המשך לשלוח לנו סימנים בדרכך האופיינית.
ניפגש בחלומות.
אוהבת המון ומלאה בגעגועים.
דנה אלמקייס בר אור
אחות של צפריר בר אור ז"ל