"צביקה, בעלי היקר, הבית המדהים שלי הוא אתה
מתוך הבית הזה הצלחנו לצמוח ולהקים משפחה לתפארת – אלקנה ונדב המדהימים שאתה כל כך אהבת אותם.
לא היה לך דבר חשוב יותר בעולם הזה. חינכת אותם לתפארת. תמיד אמרו לי: 'את מגדלת את הילדים לבד'. ואני עניתי: 'מה פתאום?'.
הנוכחות שלך בבית הייתה כל כך עמוקה גם כשלא היית."בכל פעם שהיית מגיע הביתה זאת הייתה חגיגה ,נסענו לטיולים ונהנינו כל כך. ביום שישי האחרון ירדתי להירגע קצת בסחנה לבד.
צילמתי את המקום וכתבתי לך שיש מקום קסום שמחכה רק לך.
כתבת לי שאתה מחכה לחזור.
אני בטוחה שאתה עולה עכשיו למקום קסום הרבה יותר ואתה רגוע ושליו,
ושמח על הדרך שבחרת בה.
היית חדור באמונה ומלא במוטיבציה להחזיר את הכבוד לעם ישראל
והדרך שלך, של עמידה איתנה בכל שלב בדרך, של הצלחה ללא פשרות, עברה לפקודיך.
החיילים שלך כל כך העריצו אותך ואני כל כך אוהבת את כולם.
לקראת סוף דבריה הוסיפה :"תנוח בשלום על משכבך, בשקט, ברוגע, אנחנו נהיה בסדר.מבטיחה. תשלח כוחות לרועי, שיחלים החלמה מלאה במהרה בעזרת ה'.אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מישהו מעולם, ומבקשת ממך סליחה על כל מה שצריך.
ואומרת לך, יקר לי – תודה! תודה על חיים מלאים.
עדי שלך."