אתה שאהבת את החיים.
אתה רק בן 20 אביבים.
ממך נקטפו החיים בטרם עת.
מה אומר ומה אגיד, כל זאת לא ימלא את החלל הריק שהשארת אחריך. היית בן טוב, ממושמע, חרוץ ומסודר, בשבילנו היית הכל, כל-כך היינו גאים בלך, כי ידעת להקשיב וגם לתת עצה.
היית חוזר מביה"ס כשצחוקך לא מש לרגע מפניך. בערב כשאבא היה חוזר מהעבודה, היית יושב לצידו מחבקו ואומר: "אין כמו אבא שלי". כשהייתי בוכה היית מבקש: "אמא אל תבכי לידי, אני לא יכול לראות אותך בוכה, תבכי כשאני לא אהיה בבית". אחר-כך, כשהייתי חולה הלכת לבית הספר "בלי ראש" ומלא דאגות, כל הזמן דאגתי ביקשתי שתספר למורה את מצבי, ענית לי: "השתגעת?! מה את רוצה שירחמו עלי"?
לא אשכח את היום בו רצית לשמח אותי בתקופה קשה של מחלתי. התקשרת לאחיותיך וביקשת מהם שיאפו עוגה (עוגת יום הולדת) מבלי ידיעתי, ולאחר מכן באת אלי ואמרת: "אמא, אל תכעסי, אך הזמנתי היום אורחת - חברה". עניתי לך: "איך אתה מזמין אורחים. הרי אתה רואה שאיני יכולה לארח"? "אין דבר אמא" ענית לי. לאחר שעה קלה הופיעו אחיותיך עם עוגה גדולה נוזלת כולה קרם ואז הוצאת את הספל שקנית לי ועליו כתוב: ל"אמא הכי טובה".
זו באמת היתה הפתעה נעימה וגם ההרגשה השתפרה.
בקשת שאסרוג לך סוודר, בחרת את הדוגמא והצבע אך לא זכית לרגע שבו יהיה הסוודר מוכן.
בשבת האחרונה לפני האסון מיהרתי לשלוח אותך לבסיס חזרה, כדי שלא תאחר. התחננתי לפניך שתאכל לפחות סנדוויץ'. אז נראית לי כל-כך יפה, גבוה, קורן כולך. ביקשתי מאחריך דוד שיסיע אותך לתחנה, אך סרבת, למה...?
א ותך נזכור
ב ליבנו דמותך תשכון לעד
ר בים היו מעשיך הטובים
ה יית בן נאמן
מ דוע הלכת מאיתנו בטרם עת?
אמא ואבא