למה, ריבונו של עולם
מרגיש כי מרגע לרגע כל האטימות
והקשיחות שדבקו בכולנו בתקופה
האחרונה נמסים וכורעים ברך נוכח דמעה
ועצב של אב ואם.
מול פני אח ואחות המחפשים מנחם.
כל אותה מעטפת קשיחות של אמצע קרב
אשר דוחפת להסתכל קדימה כל הזמן.
הכל פתאום, הכל נעלם.
וצריך להתמודד עם אוייב כלל לא מוכר
אוייב שמוכר יותר בערף, אשר בשבילנו עד כה
לא היה קיים.
עיניים שעד כה ידעו רק יובש מתחילות
גם הן להיות לחות. ותמונות של "לפני"
מתחילות לעלות.
אז באמת, מה נשאר לי לאמר
למה, למה, ריבונו של עולם?
ישי