"זה לא אותו דבר בלעדייך,
לא עובר יום בלי עצב כשאתה אינך,
שרה, כותבת, נזכרת בעינייך,
זה לא אותו דבר בלעדייך...
ואתה, אתה מסתכל עלי מלמעלה,
מבקש שלא אבכה ולא אכאב
ואני, אני לא עומדת בזה,
הבקשות שלך קשות מדי בשבילי..
אבל בכל זאת מנסה, מנסה ומנסה!
לא עומדת בזה, לא מצליחה...
זה קשה לי וזה כואב
מנסה להתמודד...
זה לא אותו דבר בלעדייך.
חוזרת וקוראת לך...
ואתה, אינך עונה לי.
זועקת אליך,
ושום קול אינך מחזיר לי...
בוכה וכואבת, נשברת ולא שורדת.
זה לא אותו דבר בלעדייך,
לא עובר יום בלי עצב כשאתה אינך,
שרה, כותבת, נזכרת בעינייך,
זה לא אותו דבר ב ל ע ד י י ך..."
האם אתה יודע
אליאל, אתה יודע?
הייתי רוצה להיות שם למעלה, במקומך..
ואם לא, אז לפחות את ההזדמנות לומר לך שלום
רק רגע קט, לפני שאתה בורח.
אתה יודע?
אני חושבת שזה לא הוגן
שאלוהים לוקח דווקא את הטובים.
מה? הוא מחזיר את המלאכים אליו?!
אתה מלאך, אני יודעת.. אבל למה דוקא אותך?
אתה יודע?
אני כל הזמן חושבת אם טוב לך שם..
אם אתה רואה אנשים מוכרים.
הלוואי והייתי יכולה לבוא לבקר אותך,
סתם בשביל לשמוע אם טוב לך
ולספר כמה כולם מתגעגעים אליך..
וכמה שאתה חסר פה, לכולנו.
אתה יודע?
אנחנו חשים באובדנך
מדי יום ביומו..
המוות שלך לא עוזב אותנו.
לא הכינו אותנו להיפרד ממך
זה הגיע אלינו במכה לא צפויה...
אז מעכשיו..
אליאל תדע,
אנחנו אוהבים אותך
ינואר 2007
לי אבלס