אלבום תמונות
לפני 24 שנים ישבה אסתר בן יהודה שבעה על אחיה, יוסי אוליאל, לוחם בסיירת גולני שנהרג בכיבוש הבופור במלחמה בלבנון. במהלך השבעה היא ילדה בן ראשון וקראה לו על שם אחיה - אליאל. ואז היכה בה השכול שוב בדמיון מצמרר: בנה סגן אליאל בן יהודה, נהרג - בדיוק באותה יחידה, על אותה אדמה ארורה ולא הרחק מהמקום שבו נפל דודו ימים ספורים לפני שהוא יצא לאוויר העולם.
"לאחר שנולד בדיוק בזמן השבעה של דודו יוסי אליאל, ז"ל, קראו לו אליאל ולא יוסי כי רצו לבלבל את מלאך המוות", ספד לו בכאב ראש מועצת כפר תבור יוסי דולה.
אסתר שמרה על בנה מכל משמר וכשלפני כשנה השתחרר הבן אחרי שירות כקצין באותה סיירת בה שירת דודו, נשמה אסתר לרווחה. היא לא האמינה שהגורל לא מתכוון להרפות ממנה ושנה וקצת אחרי השחרור של בנה יגיעו שוב קציני צה"ל כדי לבשר לה שבנה אהובה נהרג.
הגורל בסיפורו של אליאל הוא אכזר, גם אליאל וגם דודו יוסי נהרגו על אדמת לבנון. שניהם נהרגו מפגיעה ישירה, אליאל ויוסי לא הספיקו להכיר זה את זה והגורל שלהם היה דומה.
יוסי, הדוד המת היה נוכח תמיד בחייו של אליאל. כשאליאל ביקר בפרו הוא פקד בית ספר יהודי שבו נקרא כל מחזור מסיים על שם חייל שנהרג בישראל. ב-1982 נקרא המחזור על שם יוסי אליאל.
כנראה שיוסי היה בתוך אליאל באמת למרות שלא דיבר על זה כל-כך, אמר אליאל לאמו אחרי שהתקבל לסיירת משפטים כמו: "את שמחה שהתקבלתי לסיירת כי ככה אני לא יהיה מתישהו , אני יימחק מהעולם." לאמו היה קשה לשמוע אותו מדבר ככה אבל היא השתכנעה שהוא אומר את זה מתוך דאגה ולא מתוך כוונה רעה.
אסתר,שקראה כאמור לאליאל על שם אחיה שנהרג בלבנון בקרב על הבופור, לא האמינה שהגורל האכזר הכה בה פעמיים באותה דרך כואבת, אליאל הלך לגולני לאותה סיירת שבה אחיה היה וכאשר אליאל סיים את המסלול גילתה אמו בתוך המכתבים שכתב לחבריו שהוא מרגיש שסגר מעגל.