תאריך:14.06.07
אורחים נכבדים וחברים יקרים,
איני נוהג לשאת נאומים, אבל הפעם החלטתי לפנות אליך בני אליאל.
היום אני עומד כאן בכפר תבור, הכפר שבו נולדת וגדלת ושכל כך אהבת, ומתייחד שוב עם החברים בדומייה ובכאב.
אליאל, אינך יכול לדעת עד כמה אתה חסר לי, עד עכשיו איני יכול לתפוס ולעכל את העובדה שנהרגת ביום האחרון של המלחמה הארורה, מלחמת לבנון השנייה.
גדלת וחונכת להיות לוחם אמיץ, מאז שהיית ילד לקחתי אותך איתי לבצע תיקונים בטנקים, טיפסת איתי על הכלים ונשמת צבא לתוך ריאותיך הטהורות.
בהמשך דרכך התגייסת לחטיבת גולני, היית לוחם בסיירת, סיימת קורס קצינים והפכת לקצין ומפקד בחטיבה מס' אחת תרתי משמע.
מסירותך המיוחדת במינה, גרמה לחברייך ולכל פקודיך להעריך אותך וללכת אחריך בגאווה ובראש מורם.
אליאל, אתמול ציינו 25 שנים ליום הולדתך.
יום יום, שעה שעה, ובמשך כל השנה האחרונה מהדהדים בליבי ובראשי זיכרונות ענוגים מתכונותיך ואופייך המקסים והמיוחד.
אני זוכר את פניך, את החיוך הצעיר והמתוק וכולי מלא בגעגועים.
מהיום שנפרדנו חיי השתנו מקצה לקצה, תחושת האובדן מנכרת, מעיקה ולא נותנת לי שנייה אחת של רוגע.
כולנו ניצבים כאן בכפר תבור, וזוכרים איך הפעילות הספורטיבית הייתה חלק בלתי נפרד ממך ומדמותך.
יום הספורט שנערך כאן היום, מוקדש כולו לך בן אהוב ולהנצחת שמך ביוזמתו ונמרצות של אחיך הקטן גלעד.
אורחים וחברים יקרים, אני מודה לכל אחד ואחת מכם על שנטלתם חלק ביום חשוב זה, אתם חלק מאיתנו אחים אמיתיים.
כולי תקווה שיום זה יהפוך למסורת ובכל שנה נציין ביחד את זכרך ביום ספורט במקום שכל כך אהבת ובו תישאר לעד.
בן יקר ואהוב שלי, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים,
אוהב אותך ומתגעגע
אבא