רס"ל דוד דודו חנן ז"ל

קורות חיים

בן יפה ושמעון. נולד בט"ז באייר תרצ"ז (27.4.1937) בביירות שבלבנון. בן הזקונים למשפחה בת שמונה בנים שבכולם פעמה אהבת ישראל והציונות.

דוד (דודו) גדל בלבנון, למד בבית הספר היסודי "כל ישראל חברים" עד כיתה ג'. בשנת 1947, כשהוא בן עשר בלבד, עלה לארץ ישראל במסגרת "השומר הצעיר" ומצא את ביתו החדש בקיבוץ מזרע, בסמוך לחלק מאחיו אשר עלו ארצה כחלק מהעלייה המאורגנת של ארגון ה"הגנה". הוא למד במוסד החינוכי של הקיבוץ, שם סיים את לימודיו התיכוניים. כנער היה פעיל מאוד בחוגי החברים, במיוחד אהב ריתמיקה וריקודי עם.

בנובמבר 1955 התגייס לגדוד 12 בחטיבת גולני, שם סיים גם קורס מפקדי כיתות.

אחרי שירות מלא כלוחם בחטיבה חזר לקיבוץ ומילא חובותיו כחבר פעיל. היה אדם אהוב וחברותי מאוד, ובמיוחד על ילדי הקיבוץ. כעבור זמן מה עבר מהקיבוץ לחיפה, כדי לעזור להוריו המבוגרים.

בשנת 1959 החליט לחזור לשורות הצבא ולהמשיך ולשרת את המדינה. את שירותו כאיש צבא הקבע החל כרס"פ (רב-סמל פלוגתי) בגדוד 13 של גולני ולאחר מכן, בשנת 1961, עבר לסיירת גולני ומילא תפקידי רס"פ וקַשר של מפקד היחידה בפעילות מבצעית. במסגרת השירות השלים הכשרות רבות של לוחמי הסיירת, לרבות קורס צניחה.

דוד היה דמות אהובה על כל הלוחמים, ותיקים וצעירים כאחד. הוא לא היה רס"פ 'רגיל' שרק דאג למשמעת, אלא דמות אהובה ואבהית אשר דאג לכולם מעומק ליבו. לצד מחויבותו כרס"פ היה גם לוחם מן המניין, מעולם לא היסס לעמוד לצד אחיו לסיירת בפעילויות השוטפות.

בחודש פברואר 1962 תכנן לסיים את שירות הקבע, אחיו הגדולים כבר הכינו עבורו כרטיס טיסה לברזיל כמתנת שחרור, אולם נענה לבקשת מפקדיו והאריך את שירותו בכמה שבועות.

במחצית מרץ 1962 נערך מבצע "סנונית" (נוקייב), מן החשובים של סיירת גולני בתקופה הזו: זו הייתה פעילות התקפית להגנת תושבי אזור הכנרת מהירי הבלתי פוסק מסוריה, שפגע קשות באורח החיים והדיג באגם. מטרת המבצע הייתה השתלטות על מוצב נוקייב, ממנו בוצע ירי על דייגים ותושבים. מיד עם קבלת הידיעה על ההכנות למבצע דוד, שכבר היה בחופשת שחרור, התעקש לצאת ללחימה עם חייליו ורעיו לנשק, ואף התנדב להחליף חייל אחר.

המבצע התקיים בלילה שבין ה-16 ל-17 במרץ 1962. כוח סיירת גולני, לצד כוחות נוספים, יצאו רגלית מעין גב אל סוריה, במעלה שיפולי רמת הגולן - למוצב ולכפר נוקייב. הכוח התגלה בסמוך ליעד והחלו חילופי אש כבדים, תוך כדי הפוגות למעבר אוכלוסייה אזרחית נמלטת מכפר נוקייב הסמוך. במקום נוצרה המולה רבה והיו פצועים רבים בקרב הלוחמים. דוד, כקשר ורץ של מפקד הסיירת, נשלח לבדוק מה מצבו של אחד ממפקדי המחלקות אשר ככל הנראה נפצע. הוא יצא לדרך, ומאז לא נודעו עקבותיו.

לאחר קרב קשה ועקוב מדם, בו נפלו שבעה לוחמים ונפצעו רבים, הכוח השתלט על מוצב נוקייב. בסיום הקרב החל הכוח לחפש אחר דוד הנעדר עד אור הבוקר, תוך חירוף נפש אל מול הפגזות נשנות מצד הכוחות הסוריים, אך ללא הועיל, והם נאלצו לשוב לישראל בלעדיו.

ב-19 במרץ, יומיים לאחר הפעילות, נציג האו"ם בסוריה הודיע שגופתו של דוד בידי הסורים והם מוכנים להשיבו בעבור שבוי סורי חי שהיה בידי ישראל. החילוף התבצע ב-21 במרץ בגשר בנות יעקב, תחת חסות ותיווך האו"ם.

רב-סמל דוד חנן נפל בקרב ביום י"א באדר ב' תשכ"ב (17.3.1962). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה כעבור חמישה ימים, אחרי שגופתו הוחזרה מסוריה. הותיר אם ואחים.

רב-סרן צביקה עופר, מפקד הסיירת, סיפר למשפחה על דוד (שהיה ידוע בכינוי 'חנן' בקרב הלוחמים): "לא מצאנו פגם שהוא בחנן שלנו... ותמיד התגאינו שלנו ישנו הרב-סמל הטוב ביותר בחטיבה... משום שלא חסר לנו דבר ומשום שחנן שלנו היה לוחם ממש, חגור ונשק היו צמודים לו בכל יציאה... חנן היה אומר 'מה זה רס"פ בסיירת שלא עם חגור ונשק' - כך היה תמיד הדוגמה האישית לחייליו... היו רגעים שרציתי לצעוק לכולם שייראו כיצד מסורים אנשים לתפקידם. שילמדו מחנן שלנו. הייתי גאה כל כך, גאה שיש לי מין חנן שכזה שמסוגל לבצע כל דבר, בשדה, בתרגול, בבסיס ובמועדון... חנן היה לנו כאם ואב, אח ורע, איתנו תמיד ודבר לא הפריד בינינו...

חנן שימש מופת לנו, לכולנו, וישמש מופת לצה"ל כולו. זכרונו צרור בתוכנו תמיד".

חייו וגבורתו של דוד מונצחים ומסופרים בקביעות בקרב משפחתו המורחבת. הוא מוכר כחלל צה"ל הראשון מנצרת עילית (היום – נוף הגליל), לשם עברה המשפחה ב-1960, ומונצח בגן ציבורי לזכר חללי נוקייב שהוקם ביישוב. כן הוא מונצח באתר הזיכרון של חטיבת גולני, שם הוכן אלבום לזכרו, ובמועדון הלוחמים של סיירת גולני במחנה "שרגא" – כרס"פ הסיירת עמל רבות על הקמתו וטיפוחו של המקום, והמועדון נקרא על שמו.