קורות חיים
בן שולמית ויהודה, נולד ביום י' בכסלו תשל"ה (24.11.1974) בירושלים. בן שלישי לאחר שתי בנות, ולאחריו נולדו עוד שתי בנות ובן. גיא גדל במושב ישעי בעמק האלה כילד ספורטיבי ומלא שמחת חיים. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר האזורי "אבן העזר" במושב נחם והתבלט כספורטאי מצטיין. השתתף במשך שלוש שנים בחוג 'קונג-פו'. את לימודיו התיכוניים עשה בישיבה התיכונית "קריית-נוער" בירושלים. בשנים אלה היה גיא פעיל מאוד מבחינה חברתית: הוא עמד בראש קבוצת הנוער במושב ויחד הצטרפו לתנועת 'בני עקיבא' במקום, היה יוזם טיולים לבני גילו ; ארגן ודחף פעילויות תרבות במושב; סחף אחריו חברים לחוגי ספורט. כבר אז באו לידי ביטוי כושר מנהיגותו וחנו הרב. בנוסף לעיסוקיו הרבים נמשך מאוד למוסיקה והאזין לה בקשב רב. בסיום לימודיו נותרה לו תקופת זמן ממושכת עד לגיוס, אותה הקדיש לעבודה במשק המשפחתי. גיא סייע בגידול העופות ובעבודה חקלאית ואף לקח על עצמו עבודה נוספת כדי לממן את טיוליו ובילוייו הרבים.
גיא היה בעל אישיות מיוחדת במינה. הוא אהב את החיים וידע ליהנות מהם. חיוכו הכובש, נועם הליכותיו וכישוריו הרבים הפכוהו למושא הערצה בעיני רבים. את האהבה הרבה -שקיבל ידע גם להעניק הן למשפחתו והן לחבריו. הוא לא הרבה לדבר על העתיד הרחוק. הוא העדיף ליהנות עד כמה שאפשר מכל רגע, למצותו עד תום וכשנשאל על העתיד היה אומר תמיד "יהיה בסדר". גם אם לא דיבר הרבה על שאיפותיו הצבאיות, היה ברור כי יבחר במסלול הקרבי.
בסוף חודש מרץ 1993 התגייס גיא לצה"ל. עבר מסלול טירונות והוכשר כלוחם חי"ר. בהמשך עבר קורסים נוספים ובהם קורס מ"כים וקורס קשרים גדודיים. הוא הוצב בפלוגה מסייעת של יחידת גולני בגדוד חי"ר ושירת בלבנון. לכל אורך שירותו הצבאי זכה לתמיכה ממשפחתו שהרעיפה עליו חום ואהבה, כל ביקור שלו בבית, אם במסגרת של 'אפטר' קצר או בסוף שבוע, הפך לחגיגה. תשומת הלב והפינוקים הרבים שקיבל בבית סייעו לו לחזור לקו הראשון בכוחות מחודשים. גיא היה מועמד לקורס קצינים בזכות חוות הדעת של מפקדיו שהעריכו כי יוכל לשמש כמפקד מחלקה.
ביום כ"א בתשרי תשנ"ו (15.10.1995) יצא עם כוח של חטיבת גולני, במטרה להעביר אספקה לכוח שריון שחנה במרחק 5 קילומטר. הכוח נע בדרך עפר ממוצב ריחן לעישייה בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון. הנגמ"ש בו נסעו עלה על מטען צד שהונח ע"י אנשי
חיזבאללה. גיא נפצע פצעים אנושים ונפטר מפצעיו בבית החולים 'רמב"ם' בחיפה. עמו נהרגו : סרן יוסי אוחנה, סמ"ר אייל שמח, סמ"ר אייל דרור, סמל יותם ענבר וסמל יאיר ברק. גיא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שמש והוא בן עשרים ואחת. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות - אורית, ורד, נעמה ואושרת ואח - אביתר. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון.
לאחר מותו נתפרסמו כתבות נרחבות בעיתונות על הקרב ובהן גם קווים לדמותו. מפקד היחידה בה שירת גיא כתב למשפחתו : "גיא היה סמל מחלקה בגדוד "הבוקעים הראשון". מזה כשמונה חודשים עוצמתו של גיא כמפקד וכמנהיג היו בולטים ביותר. לגיא היה כישרון מיוחד בפיקוד, היה אדם שקט ונינוח אך מקצועי בכל תחום בו עסק. דרישותיו מחייליו היו גבוהות ביותר אך יחד עם זאת תמיד ידע ללמד, לחנך ולהוביל. הוא היה דמות מפתח במחלקה בפרט ובפלוגה בכלל. תמיד היה עם חיוך על הפנים, מקשיב, לומד ומתקן. " סגן מפקד חטיבת גולני ספד לו על קברו : "העיניים רואות, אך הלב ממאן להאמין. תמיד בלטת במנהיגות הטבועה בך. אתה, אוהב החיים, סמל המחלקה, שמעולם לא צריך היית להשתמש בכוח בדרגותיך בעת שהפכת את חייליך ללוחמים. היית גם חזק באופייך. מעולם לא נשברת. תמיד צעדת קדימה עם הרבה שמחה. דרור ז"ל היה המ"מ שאהבת והיה לך כאח, נהרג יומיים לפני שנגדעו חייך. כשחבריך שכבו דוממים, אתה עדיין נאבקת, וכשהגעת לבית החולים, חשבנו שתוכל למוות, אתה, שאהבת את החיים והחיים אהבו אותך - דממת. אולי רצית להיות עם חבריך, שחייהם נגדעו יחד איתך... היה שלום אחי, לוחם גולני".
בעצרת שערכה המשפחה לזכרו נישאו בין השאר הדברים הבאים, מפי חבר לפלוגה : "הפלוגה בשבילך הייתה מעבר לכל. החברים שאהבת, הדאגה שדאגת, הדוגמה שנתת והמודעות שהשארת - חרטו בתוכנו את דמותך האהובה על כולנו. לא אשכח את אותן השעות שהעברנו אני ואתה באמצע שום מקום - מוקפים כפרים של מחבלים. כשהערב עובר בגופנו. אך למרות הכול ולמרות הדריכות, תמיד ידענו למצוא את הזמן לצחוק ולהעביר את הזמן כמו שרק אנחנו החברים מה'מסייעת' יודעים".
משפחתו כתבה לזכרו : "כל יציאה שלך הביתה הפכה את אותו יום לחג. התכוננו לבואו של הנסיך, במדי זית עם תיק על הגב והרובה, היית נכנס הביתה ומחייך את החיוך היפה שלך. עיניך ברקו מאושר, ובאותו רגע הבית היה מתמלא אור."
משפחתו קיימה פעילוית הנצחה לזכרו,כגון:חידון משניות בישיבה התיכונית בראשון לציון, חלוקת מלגות לסטודנטים, אשר חולקו בשנת תשנ'ו-1996 לשלושה סטודנטים בס"כ של כ-40,000 ש"ח ופעילויות נוספות.
כמו כן מתקיימת כל שנה אליפות טאקוונדו לזכרו ובה משתתפים כ-450 ספורטאים מתחרים.
בתקופה זו שוקדת המשפחה על הקמת מרכז "מורשת בית אבא" לזכרו אשר יכלול בתוכו פעילות חברתית, חינוכית ואתנית לתרבות יהדות תימן.