בר היקר, נפגשנו לראשונה לפני חמש וחצי שנים. אתה היית תלמיד בכיתה ט', ואני המורה שלך לספרות. זו הייתה השנה הראשונה שלי בבית והספר ואני זוכר אותה היטב. אני זוכר איפה ישבת, שקט, מופנם, לא מוציא הגה.
שנה אחר כך, לשמחתי, נפגשנו לראשונה כשראיתי את השם שלך ברשימת התלמידים שחינכתי. בראשי עבר לי ילד שהיה כעלה נידף. מהר מאוד הכרנו ומהר מאוד היית הכול, חוץ מעלה נידף. חזק, שקט, צנוע עם חיוך מבויש, מצטיין מכל הבחינות, אנושית ולימודית. כמה ששמרת מרחק מהתלמידים, הם רצו להתקרב אליך יותר ויותר. ברור היטב למה. האיכות הבלתי רגילה שלך גרמה להערכה בלתי רגילה ואהבה רבה כלפיך.
מעטים האנשים שהופכים לקונצנזוס. בכיתה מורכבת במיוחד היית המצפן, הרף הגבוה ביותר של מצוינות. כל מחצית, מכיתה י' ועד י"ב, לא הפסקת להצטיין. גם המשבר הגדול בעקבות מות אביך לא גרם לך לסטות ימינה ושמאלה ממטרותיך. בשקט בשקט עבדת והתאמנת, הלכת והתחזקת מכל הבחינות. העיניים של כולנו נישאו אליך. אין לך מושג כמה י"ב4 והמורים שלך העריכו אותך. היית מה שרובנו לא.
כשצחקנו אחד על השני בכיתה תמיד היה מרגש לראות אותך עם חיוך ועיניים מוארות, כיף היה להצחיק אותך. הייתה לך דרך משלך. סירבת להצטלם בכל תוקף והשיא בספר המחזור. אני לא אשכח איך חצי כיתה ירדה על הברכיים, פשוט כך, כדי שתצטלם, אבל אתה בשלך. לא אמרת מילה, לא רצית לפגוע בכבודו של איש, כל כך טוב וצנוע. לטיול השנתי לא נסעת. אימא שלך היקרה כל כך רצתה שתהנה, ואתה טסת עם אורון לתאילנד. אני לא אשכח את התמונה ששלחת של אי קסום ומתחת כתבת עין עובדת... השיא היה בבגרות בחינוך גופני. היינו באוטובוס בדרך לריצה. שאלתי לידך בכוונה את אהרון ואמיל 'מה היה השיא עד עכשיו?' ואמרו לי '7:06'. שאלתי אותם, מתוך רצון לדחוף אותך כמה שיותר, 'מה אתם אומרים? יש סיכוי שבר ישבור את השיא היום?' ואהרון אמר 'בר רץ יפה אבל אין סיכוי'. אמרתי לך שאם אתה לא שובר את השיא אני שובר לך את הרגליים. רצת 7:04. אחרי הריצה אמרת לי שבסיבוב האחרון חשבת על מה שאהרון אמר ועל מה שאני אמרתי. כרגיל, לא עשית מזה עניין ורק אנחנו בכיתה לא הפסקנו למחוא לך כפיים.
רגע לפני סיום י"ב אתה ואימא התעקשתם שיש לי חלק גדול בהצלחה שלך ובמי שהפכת להיות. גם אז וגם עכשיו, באמת ובתמים, אני חוזר ואומר אין לי שום חלק בכך. זה הכול אתה, שלך ובזכותך. לכבוד היה לי להיות המחנך שלך. כל כך התרגשתי והתגאיתי שהתקבלת לסיירת גולני. הצבא ידע היטב לזהות את האיכויות שלך. זרחת שם. כשהגעת לבקר בשנה שעברה בבית הספר, זה כבר היה מישהו גבוה, תמיר, חזק, חסון וצנוע, כל כך רחוק מהעלה הנידף שהכרתי בראשונה. לימדת אותי שיעור חשוב, בר. שכל אחד, אבל כל אחד, יכול לעשות שינוי ודרך בלתי רגילה, מעוררת הערצה, אם רק ירצה ויעבוד קשה עבור זה. לך היו את שני הדברים.
היית מושא לשיחה וגאווה גם אצלי בבית, כשדיברתי לא פעם עליך. מודל למצוינות ולחיקוי. אני לא מאמין שנגזר עלינו להיפרד ממך. איש המילים נותר ללא מילה. רותי, אורון ואיתי, בשמי ובשם הצוות החינוכי בבית חינוך תיכון אזורי גליל מערבי ובשם י"ב4 ותלמידי השכבה, אנחנו מצדיעים לך על מי שהיית ובזכותך אולי נלמד על צניעות, דרך ארץ, רגישות, אהבת הארץ והמדינה, נתינה, חוכמה ואהבה ללא סוף. אוהבים אותך כל כך".