"היה לו חשוב להגן על האנשים"
אביחי פרץ, חבר ילדות של דביר, סיפר: "הוא היה שלם עם עצמו. בטח בצבא, במפקדיו, במדינה.
ידע שהוא יוצא למטרה נעלה - להגן על ילדים ועל פעוטות. הוא לא פחד.
לא שש אליי קרב אבל היה לו חשוב להגן על האנשים שם".
על השאלה האם עמנואלוף התלבט אם ללכת לקרבי אחרי שאיבד את אביו, אמר פרץ: "אני איבדתי את אחי במלחמת לבנון הראשונה. אני זוכר שדביר פנה לאמא שלי ושאל אותה איך היא מתמודדת עם זה והיא אמרה לו: 'תלך לאן שחשוב לך'. אמא של דביר היא אישה אמיצה ואמרה לדביר שייעשה מה שטוב לו".
דביר עמנואלוף היה אמור להשתחרר מצה"ל בעוד כחצי שנה. על השאלה מה הוא היה אמור לעשות ביום שאחרי הבקו"ם, אמר פרץ: "אני חושב שדביר היה הולך ללמוד בישיבה, לעשות טיול בארץ ישראל, ומתחתן. הוא אהב את הצבא ואת המולדת. זו המורשת שדביר השאיר אחריו. אנחנו בוכים, אנחנו נבכה, נזכור את דביר וגם נמשיך הלאה".
"נלחם למטרה נעלה"
"בשבת הוא עוד אמר לי: אני לא שמח להילחם, אבל אני שמח על שאני מסייע ועוזר".
"דביר היה מקסים מדהים משכמו ומעלה עליז ושמח" מספרים החברים "ביום שישי הוא התקשר לאמו שתמיד דאגה לו ורמז כי בקרוב ייכנס לעזה. כשאמרה כי יתראו בשבוע הבא ענה כי: "הוא לא בטוח". למרות ששכל את אביו לא ויתר ?דביר על שירות קרבי וגם אמו - למרות הדאגה הרבה - לא העמידה מכשולים בדרכו.
"בעוד כחצי שנה אמור היה ?דביר להשתחרר מצה"ל אולם בפעילות המבצעית הראשונה שבה לקח חלק - "הוא היה שפיץ" אמר אחד מהחיילים שהכיר אותו "הציעו לו לצאת לקצונה אבל הוא העדיף להישאר עם הצוות".
דביר ששירת כמפקד כיתה בגולני אהב את המולדת ואת השירות הצבאי: "הוא מאוד רצה להילחם. כשדיברנו בשבת הוא אמר לי: 'אחי אני לא שמח לצאת לשם אבל אני שמח על שאני מסייע ועוזר'.
"דביר רק רצה להגן על האנשים ומאוד הזדהה עם התושבים בדרום. הוא ידע שהוא נלחם בשביל מטרה נעלה ומותו לא היה לשווא".