מתגעגע אחי ולא מעקל
לא צוחק ולא מחייך רק סובל
כשאימי שואלת למה הדמעות?
אני יושב על המיטה מראה לה התמונות
אלוקים הבט בזה הפרח
גופו כבכלא חם הוא קר כקרח
שוכב בתוך ארון של עץ
זה כ"כ כואב שהגיע הקץ.
קראתי בקול בשמך חבר
למה אתה עדיין לא חוזר
אילו יעקב הייתי איתך
בגופי הייתי מגן על נשמתך.
בביתך יושבים כולם, חבר
אך רק אחי לא שם היחיד שחסר
קרועים מבפנים שקט דממה
רק בבכי ושמך רק נשמע
איך אוכל להסביר, איך אוכל לתאר
על זאת האבדה לעולם לא אתגבר
יושבים כולם ולשמיים מביטים
אחיך והאהבה אליך מתגעגעים.
כתב: אשר אזולאי / חבר ילדות.