הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה יעלון, כתב למשפחה: "מפקדיו של שרון מספרים כי היה קצין משכמו ומעלה, מפקד נערץ, לוחם ללא חת אשר שאף תמיד למצוינות. שרון תואר כאדם שניחן בשמחת חיים, וניכר כי היה אהוד עד מאוד על חבריו. פקודיו ראו בו דמות אהובה וראויה לחיקוי. הלב דואב על מותו של קצין מוכשר ואדם נפלא, אשר היה מעמודי התווך של היחידה".
סגן אלוף גיא הלוי, מפקד היחידה, כתב: "... שרון היה מפקד מצטיין, לוחם אמיץ ודמות נערצת על חייליו. הוא דאג לרווחת פקודיו וייזכר בצניעותו, בחיוכו התמידי ובשמחת החיים שאפיינה אותו. שרון הטביע את חותמו בפלוגה ובגדוד, וחסרונו הוא חלל עמוק וכואב".
כתב סרן שי, מפקד הפלוגה ששרון היה סגנו: "שרון, רציתי להגיד לך תודה. תודה על כך שהיית אתי ברגעים שמחים ועצובים כאחד. תודה שעזרת לי להקים פלוגה לתפארת, גאוות החטיבה. תודה על כך שבזכות טוב לבך זכיתי להיות אדם טוב יותר. תודה שכיבדת אותי גם אם לא תמיד הסכמת אתי. תודה שדאגת תמיד לשעות השינה שלי וליציאות הביתה. תודה שהקרבת לא מעט מהנוחיות ומטובתך האישית. תודה בשם עשרות חיילים להם עזרת. תודה שחיזקת אותי בזמנים קשים. תודה שגרמת לחייך גם כשהכול נראה אפור. תודה על כך שהיה על מי לסמוך כל הזמן. תודה שסלחת ולא כעסת כשעשיתי טעויות. תודה שעמדת לימיני בכל צעד ושעל. תודה שבזכותך הבנתי מה פשר המלה 'מושלם'. תודה על ייעוץ ברגעים מורכבים ומסובכים. תודה על פרגון אינסופי ומתן מילה טובה על כל דבר. תודה על כך שאמרת יותר 'כן' מאשר 'לא'. תודה שהקרנת שלווה וביטחון עצמי. תודה על אינספור רעיונות, המצאות ושכלולים. תודה על שהוכחת לי צניעות מהי. תודה על שלימדת אותי לדעת מהי חברות נפש אמיתית".
דורון, חבר לשירות, כתב: "... לימדת אותי כל שרק יכולת, כל שרק רציתי, כל אימת שביקשתי, ולעולם לא זכור לי שזעפת על מישהו שביקש ממך עזרה. תמיד נתת את העזרה שלך מכל הלב, ואף בשמחה. גם כשכל התהילה הייתה מכוונת רק אליך, תמיד ידעת לוותר עליה. ... אודה לך אחי, על חברות בגוף ובנפש כאחד, תודה שהיית שם כשרק רציתי, תודה על היותך שרון".
כתב ישי, חבר נוסף לצוות: "... אני חושב שאהבתי אותך מהרגע הראשון שנפגשנו. ... התרשמתי מיד מהסגנון שלך - השונה. עקשנות בלי סוף וחיוך מדהים. ... היית לוחם מעולה וחבר נפלא. כזה תישאר בשבילי לעולם. היה לי הכבוד והעונג ללכת אתך בחוד המחלקה בתרגילים, בשגרה ובמבצעים. שמחתי להיות הצמד שלך בכניסה לכל חדר שאליו נכנסנו. ידעתי שתשמור לי על הגב ואהבתי לשמור על שלך. את השיחות שלנו בזמן שהלכנו לבד לא אשכח לעולם. המבט שלך, של הילד, מתחת לקסדה - לא עוזב אותי. ... אני אוהב אותך מאוד".
גיורא, חבר המשפחה, כתב: "... אין ספק כי שרון יכול היה לממש את שלל כישוריו בתחומים רבים וליהנות ממנעמי החיים הטובים, אך בחר בדרכו המיוחדת, לתרום ולא לקחת. ... שרון בחר, מתוך הכרה, בשליחות קשה, תובענית, מסוכנת, שרק בעלי סגולה יכולים לה, וביצע אותה למופת. אנשים כמו שרון הם 'זרקורים', מורי כיוון, מנהיגים. עם ישראל זקוק למנהיגים כמו שרון. בזכות אנשים כמותו, ניתן לקיים כאן אורח חיים נורמלי".
במלאות שנה לנפילתו כתב למשפחה שר הביטחון, שאול מופז: "אתם, בני המשפחה, שכלתם את היקר לכם מכול. חבריו ואוהביו הרבים של שרון, צה"ל ועם ישראל כולו, איבדו צעיר מחונן, לוחם ומפקד מוכשר, שעתידו היה לפניו, אך פריחת חייו היפה נגדעה בלא עת ביד אכזרית ומרצחת. ... שרון שלכם, לוחם בן לוחם, צמח לתפארת בבית שומר מסורת, ממנו ינק את ערכיו והשראתו. צר לי כי רק בנסיבות הטרגיות של השכול זכיתי להכיר את משפחתכם, אך אי-אפשר היה שלא להבחין מיד באיכות המיוחדת, באצילות הנפש, בשורשיות היהודית, בחוסן האמונה, הערכים, התרבות והנועם האופפים את בית המשפחה, בית ש'תוכו רצוף אהבה'. זו הייתה גם תבניתו של שרון, זה היה סוד אופיו, סגולותיו, חוסנו ועוצמתו".