אלבום תמונות
אלפי רסיסי הזכוכית בתוך האבן השחורה החזירו את אור הפלש ברגע הצילום.
הפסל מכניס בסלע טריז אחר טריז בנסיון לבקעו,
אבל כוחות נסתרים החבויים בלב הסלע מנסים להתנגד.
הרי הגולן מכוסים בסלעי בזלת שחורה ומנצנצת באור.
שם על הרי גולן, בהר דוב, מול חטיבה שלמה נבקעה אבן הרים אחת
שורשית,
ממש סלע - סלע שרון.
מלח הארץ - כי בעיר המלח נולד וליד בריכות המלח צמח.
צוק איתן, נישא עכשיו על כתפי חבריו במורדות הרי הגולן
אל מרגלות הכרמל, שם ביתו היה - שם ביתו יהיה.
וליד הבית, בגן שרון, נבקעו סלעי הבזלת בפטיש ובאזמל.
כמכת ברק נחצו לשניים, כמו הועפו מלוע הר געש.
הם עלו ביחד נערי גולני שלי, בשיירה צבאית אל הגולן, אל הר דוב.
עכשיו יורדים משם סלעי בזלת בשיירת משאיות אל עתלית עיר המלח.
אבני ענק כשחור הליל, אך הקוורץ ממשיך לנצנץ מתוכם.
אמן הפיסול מבקע אותן בעיני רוחו, בראשו ובשרטוטים על הניר.
הפסל בשטח מבקע אותן בידיו - במקדח ובמוטות ברזל
ואני מעביר אותם אל הפילם כעדות נצח - אבנים חצויות, שבר עמוק.
אני מצלם את ידיו של הפסל אוחזות במקדח ארוך,
חור ליד חור, שורה ארוכה - כמו חיילים - זהו קו הביקוע.
מי צפה גורל כזה לסלע אלוקים - הכי חזק בעולם.
אני מצלם את שורת סלעי הבזלת החצויים לאורך הגן
ולידם פורחים חיים חדשים - רקפות, כלניות וגרניום.
גן זיכרון, אבל גן של חיים;
חיים בו פרחים
וילדים
ותינוקות
וזקנים.
נדנדות עולות ויורדות בו והקרוסלה מסתובבת.
אני מצלם את הילדים על המיתקנים,
המורה מסבירה שזהו גן שרון - והקרוסלה מסתובבת.
לזכרו של חייל אמיץ שהגן על המולדת - והנדנדה עולה ויורדת.
והוא נולד אצלנו בעתלית - והילדים עומדים בתור לעלות על הגשר.
ואבני הבזלת החצויות, מסבירה המורה, מסמלות את השבר.
תתנהגו יפה ילדים, מצלמים אתכם.
והעץ הזה, ילדים, זה עץ הזית של גולני,
איזה גזע אדיר - מי יכול לעץ כזה?
ובסוף היום חוזרת התמונה שהמצלמה אוהבת:
שמש שוקעת אל הים שממול למושבה, בריכות המלח מאדימות.
מגדל המים הגבוה עומד על משמרתו, משקיף על הגן
ורכבת חיפה תל אביב משמיעה עוד צפירה לתושבי עתלית.
עץ הזית של גולני פורש את ענפיו מעל לגן הזיכרון
וקרניים אדומות חוצות את גלעד הבזלת הענק.
רסיסי הקוורץ שבתוכו ממשיכים לנצנץ אל תוך הלילה
כמו עיניים בורקות של חייל אמיץ של גולני שלי.
תמשיכו הלאה, הוא אומר, אני כאן איתכם לתמיד.
חנן גטריידה
צילום ואמנות