"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך" (מיכה ו')
"כי כה אמר ה' אלוהים קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם"... (ישעיה ל')
נדמה כי, שני ציטוטי המקרא הרשומים מעלה, אותן סיסמאות אשר ליוו את שרון בנעוריו, הפכו לאבן דרך בחייו והיו כעמוד אש בכל מעשיו ופועלו, ומתארים את שרון יותר מכל.
נעורים בעתלית
שרון נולד ב-9.10.81 , בעתלית, והפך לבן הזקונים למשפחת אלמקיאס. כבן יחיד, מייד הפך לגאוות המשפחה וכמקור נחת לסובבים אותו, בעיקר להוריו, דוד וחנה ולאחיותיו מאיה וזיוה.
כאשר בגר, התאפיין שרון בשמחת חיים, סקרנות בלתי פוסקת לגלות דברים חדשים, ובחיוך שובה לבבות, חיוך שלא מש מפניו עד יום נפילתו.
פינה מיוחדת בליבו של שרון הייתה שמורה לסוסים. כדבריו, הקרינה החיה אצילות ועוצמה יותר מכל חיה אחרת.
גם בתחום הספורט לא טמן ידו בצלחת ועסק בכל תחומי הספורט, אך יותר מכל, אהב והתבלט בספורט המים:
שחייה, גלישה, צלילה, ואף הגיע להישגים מרשימים בתחום זה.
בכיתה י', הצטרף שרון, למכללה הצבאית לפיקוד של בית הספר הריאלי בחיפה. כחניך בפלוגת "גליל", בלט שרון, כאדם המציב רף הישגים גבוה, חניך רציני המלווה בחיוך נצחי ואוירה טובה.
בתקופה זאת הכיר שרון את חברתו, ענבל, שמילאה את ליבו באהבה עזה עד יומו האחרון. ענבל הייתה תמונת ראי שלו: צנועה, יפה, מוכשרת וקצינה מצטיינת.
גולני שלי
בשנת 2000, סיים שרון את חוק לימודיו בבית הספר הריאלי והתגייס לצה"ל. בתחילה פילל שרון להתגייס ליחידת "דובדבן" אך לבסוף הצטרף לחטיבת גולני. לאחר שעבר גיבוש ליחידות החטיבתיות, שובץ שרון לפלחה"ן, פלוגת החבלה וההנדסה.
נדמה כי אין מקום טוב יותר מהחטיבה בה בחר שרון לשרת. אופי המסגרת אחוות הלוחמים, הפשטות והצניעות אשר שלטו בכל, הלמו בהחלט את אופיו של שרון.
המסלול המפרך והתובעני רק העצימו את רצונותיו של שרון להמשיך ולתרום להגנת ביטחון המדינה, ואת רצונו לחנך ולהוביל דור לוחמים. בסוף הכשרתו, יצא שרון לקורס קציני חי"ר, קורס אותו סיים בהצלחה.
קצין מוביל
עם סיום הקורס, שובץ שרון כמפקד מחלקת מרגמות בפלוגה המסייעת של גדוד 12, תפקיד אשר לכל הדעות, מורכב הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מנהיגותית.
ההתחלה לא הייתה קלה, לחיילים לא היה קל לקבל את הדרישות הנוקשות של הקצין הצעיר. אך למרות זאת, לא ויתר שרון ואף הקשה את דרישותיו מעת לעת. כמעשה אומן, כבש אט-אט את ליבם של החיילים: במילה טובה אשר הייתה שגורה תמיד בפיו, במתן כסף לחייל נזקק ובחלוקת שתייה חמה לעמדות השמירה בליל חורף קר.
כעת כולם ידעו: מטרת הדרישות הגבוהות הייתה להפוך אותם לחיילים טובים יותר, ומהר מאוד הפך שרון לדמות נערצת בקרב פקודיו ומפקדיו. הישגי המחלקה נודעו בכל, שיאים חדשים נשברו בתרגולות, נורמות וערכים חדשים נטמעו, מחלקה 7 - מחלקה מובילה!
מחלקה זו הייתה כשירה כעת ויצאה לפעילות מבצעית ביהודה שומרון ועזה. במאי 2004, בעת תעסוקה מבצעית ברצועת עזה, מונה שרון לסגן מפקד הפלוגה.
כ"ח בטבת, 9 בינואר 2005 - היום בו נפלו השמים
יום א',הר-דב, השעה 11:50. שרון מסיים תדריך לפני שיירה במוצב נחל שיאון. המשימה: ביצוע שיירה למוצב "זיוונית". כהרגלו בקודש, נגע שרון בכל הפרטים, קטנים כגדולים, הנוגעים לביצוע המשימה.
כחמש דקות לאחר מכן, יצאה השיירה לדרכה. שרון מוביל את התנועה בתוך האמר ממוגן. הנוף הנשקף ממרומי ההר, הרשים את שרון, וגם כעת סבב ויכוח ברכב, האם רואים את הים התיכון או לא? כזה היה שרון, גם במשימות המורכבות ביותר שידר רוגע ועסק בדברים פשוטים כמו טבע.
סמוך לשעה 12:00, התפוצצו מספר מטענים צד על ההאמר המוביל ושרון נפגע מייד.למרות הפינוי והתגובה המהירה של חיילי הסיור, לאחר מספר דקות נפטר שרון מפצעיו.
שרון הותיר אחריו מורשת מפוארת של מבצעים מרשימים, אשר מהווים ללא ספק , דפים בספר ההיסטוריה של מדינת ישראל. מורשת של דאגה לחייל באשר הוא ובאשר מעמדו. מורשת של שמחת חיים, פשטות, ציונות. מורשת אשר תהיה נר לרגלינו בכל אשר נפנה.
מותו של שרון היכה בתדהמה את כל מכריו. לאחר שלחם בכל החזיתות, מרצועת עזה בדרום דרך הלחימה ביהודה ושומרון ועד גבול הצפון, דווקא כאן, במקום הפסטורלי לכאורה, מצא שרון את מותו. והוא בן 23 במותו.