דוד וחנה היקרים!
לצערי, אין ביכולתי לבצע את מחויבותי האמיתית כרגע, להיות עימכם, לכן כתבתי לכם מכתב. חשבתי רבות מה לכתוב לכם...
שרון מלח הארץ? אתם יודעים את זה לפניי.
בן למופת? מספיק להסתכל על זיווה ומאיה.
בעל לב זהב? ערך הזהב הוא כקש לעומת טוב ליבו.
אז מה בכל זאת אני יכול לכתוב לכם?
אני רוצה לספר לכם על שיחה שלא הספקתי לשוחח עם שרון.
שיחה קצרה, נינוחה מלב אל לב. דחיתי אותה מספר פעמים בעיקר מפני שחיכיתי לזמן ומקום מתאים. השתדלתי להעלות את השיחה על הכתב וכך יצא:
שרון
רציתי להגיד לך תודה.
תודה על כך שהיית איתי ברגעים שמחים ועצובים כאחד.
תודה שעזרת לי להקים פלוגה לתפארת, גאוות החטיבה.
תודה על כך שבזכות טוב ליבך זכיתי להיות אדם טוב יותר.
תודה שכיבדת אותי, גם אם לא תמיד הסכמת איתי.
תודה שדאגת תמיד לשעות השינה שלי וליציאות הביתה.
תודה שהקרבת לא מעט מהנוחיות וטובתך האישית.
תודה בשם עשרות חיילים להם עזרת.
תודה שחיזקת אותי בזמנים קשים.
תודה שגרמת לי לחייך גם כשהכל נראה אפור.
תודה על כך שהיה על מי לסמוך כל הזמן.
תודה שסלחת ולא כעסת כשעשיתי טעויות.
תודה שעמדת לימיני בכל צעד ושעל.
תודה שבזכותך הבנתי מה פשר המילה "מושלם".
תודה על ייעוץ ברגעים מורכבים ומסובכים.
תודה על פרגון אינסופי ומתן מילה טובה על כל דבר.
תודה על כך שאמרת יותר "כן" מאשר "לא".
תודה שהקרנת שלווה וביטחון עצמי.
תודה על אינספור רעיונות, המצאות ושיכלולים.
תודה על שהוכחת אותי צניעות מהי.
תודה על שלימדת אותי לדעת מהי חברות נפש אמיתית.
סימן טוב