סרן שרון מנחם אלמקיאס ז"ל

שרון!

30 יום עברו מאז אותו יום ארור בו נפרדנו בעל כורחנו.
אני רוצה לספר לך: נדמה כי בחודש האחרון גיליתי מחדש את משמעותן של מילים שהכרתי מכבר.
הבנתי, כי לזמן אין ערך ממשי אל מול חסרונך - דקה בלעדיך היא נצח.
גיליתי את משמעות המילה געגוע - הרצון לראותך נכנס למשרד עם החיוך המיוחד והמבט המבויש אך הדלת נשארה חתומה.
מצאתי כי השמחה - אותה שמחה שאפיינה דווקא אותך, הפכה למעין עצב מהול במחשבות מעמיקות על אובדן של חבר ואח יקר.
ראיתי איך כתבה, אשר מופיעה בנוסח זה או אחר יום יום בעיתונים, הופכת למציאות קשה מנשוא של המשפחה, של הפלוגה ושלי.
הכרתי שהביטוי "מסכה על הפנים" איננה מושג ששמור רק לפורים, אלא משימה שצריך לבצע יום-יום, שעה-שעה.
למדתי מהו כוחו של הרגל - הרגל ללחוץ 4 בחיוג המהיר של הטלפון במטרה להתייעץ, לפתור בעיות או סתם לשוחח - אך מעבר הקו אין עונה.
שרון, אנו ממשיכים במלחמתנו נגד כל אותם מחבלים ומרצחים המעוניינים לעקור אותנו ממדינתו ולפגוע ביישובי הצפון. המושג מלחמה קיבל משמעות חדשה.
מלחמה יומיומית לקום בבוקר ולהמשיך את החיים כרגיל, מלחמה שתמשך כל ימי חיינו.
את מלחמתנו זו, מנהלים הטובים שבטובים, אלו שניטעו בהם הערכים המובילים, אותם ערכים כמו רעות, אהבת המולדת, מקצועיות, ודבקות במשימה.
אותם ערכים בהם ניחנת שרון בכל פועלך ומעשיך והשכלת להטמיעם בקרב מכריך ובייחוד בקרב פקודיך.
דודו, חנה, מאיה, זיווה וענבל היקרים!
גם המילה גיבורים מקבלת משמעות חדשה כאשר אנו מביטים בפניכם. אין מילים לתאר את העוצמה והחום אותה אנו מרגישים כאשר אנו נכנסים לביתכם או משוחחים בטלפון. לא ניתן לתאר את הגאווה להכיר משפחה שכמותכם.
מבטיח אני לכם, משפחה יקרה, כי מאותו יום אפל וקודר, הפכנו להיות חלק מכם, נדרנו הנדר לזכור ולהיות לצדכם עד עולם, וכך יהיה.
שלא תדעו צער לעולם