עמר מצטרף ליחידה
את עמר אני מכיר מהיק"ל, אני זוכר כשהוא הגיע אלינו, עשינו שיחות הכרות... הוא סיפר על הצופים, על שנת השרות שעשה...
הוא צחק ואמר שבצופים הוא נחשב ל"בכיר" כמו מח"ט בצבא... לנו, המושבניקים הקיבוצניקים והעירוניים שבינינו, הסיפורים היו רחוקים, כאילו נלקחו מעולם אחר.
האמת היא שבהתחלה הוא נראה לנו "עוף מוזר"...
מה שהפתיע אותנו עוד יותר שהוא אמר לנו שהוא מרוקאי...הבן אדם שנראה הכי "צהוב" שאפשר , "על איזה מרוקאי אתה מדבר?" שאלתי אותו, מסתבר שהוא מרוקאי מעורב...
האמת היא שבהתחלה חשבנו שהוא צריך איזו תמיכה חברתית בכדי להשתלב פה בינינו... אבל מהר מאוד הוא קנה את מקומו בתוכנו והתחיל לנהל לנו פה את העניינים.
לא מוותר על שום הזדמנות לשמירה על כושר
הבסיסים שלנו היו במטולה ובמארג'-עיון.
אהבנו מאוד את השהייה במטולה, היה לנו שם מנוי חופשי בפארק קנדה, כולנו הלכנו לבריכה לג'קוזי סתם הסתלבטנו שם...עמר היה מגיע לשם וממש משקיע, שעות היה יושב בחדר כושר, שיחק כדורסל...ורק כשהזיע ממש היה מגיע לבריכה עושה כמה בריכות יושב קצת בג'קוזי והולך...
שנינו לבד ליד הבית של לאחד
כשעמר הגיע לחפ"ק, האווירה בצוות הייתה שכל משימה היא משימה צוותית. טל אילון, אותו הוא החליף בתפקיד, עשה לו חפיפה, עמר נכנס די מהר לתפקיד הקשר, והשתלב מיד בחיי הצוות.
כשהיינו מגיעים למארג'-עיון ארז היה נוהג להפגש עם הגנרל לאחד, היינו מגיעים אליו הביתה פעם בשבוע לפעמים פעמיים, בדרך-כלל היינו מגיעים אליו בשני רכבים ,קציני מטה ושלושה מאנשי הצוות חובש קשר והנהג. כל הקצינים היו נכנסים פנימה לדירה, הקשר והחובש היו נשארים בחוץ ליד מכשירי הקשר שבמכוניות, בכדי לקבל את ההודעות בקשר.
ואז זכינו בזמן פנוי, שנינו לבד, (שלא כמו בדרך-כלל כשכל הצוות יחד) עמר ואני נטו, היה זה זמן איכות של שיחות בארבע עיניים שעה לפעמים שעתיים בשבוע, שיחות על כל נושא שבעולם, שיחות רציניות ופחות רציניות, לפעמים צחקנו לפעמים השטתנו, מידי פעם היה קוטע את השיחות האלה איזה צלצול טלפון, והייתי שומע אותו עונה: "כספיתון קודקוד מדבר...." היה מקבל הודעה, נכנס פנימה לחדר מעביר לארז מה שצריך ואחר-כך היינו ממשיכים בשלנו...
לפעמים היינו משחקים שם שח-מט, אני לא טוב בשח, תמיד הייתי מפסיד, אבל זה לא מנע ממני בתחילת כל משחק להגיד לעמר:
"בוא אני אקרע אותך בשח"
הוא תמיד לקח את האמירה שלי ברצינות, ואז היה מגייס את כל כולו למשחק כדי שחס ושלום לא אביס אותו...
ובין משחק למשחק הוא סיפר על משלחת נוער שהוא יצא איתה לנורבגיה, על הפעילות שלו בצופים לפני הגיוס, על הפעילות שלו עכשיו בהדרכת השמיניסטים, על הכסף שהוא עושה מלווי טיולים ...ועל תוכניות לטייל בדרום אמריקה.
כולנו היינו כל הזמן במינוסים והוא תמיד עם יתרות בבנק מהכספים שצבר בעבודות שלו. היה לו רעיון להקים חברה שמלווה טיולים, הוא אמר שאפשר לעשות מזה כסף טוב...
השעות האלה שלי עם עמר, נשארו בזיכרוני כחוויה אישית נעימה, למדתי להכיר את האיש, התחברתי אליו, בהרבה דברים היינו באותו ראש, הרגשתי תמיד שיש בינינו הערכה הדדית.
ארוחה באמצע הלילה
פעמים רבות היינו חוזרים למארג' עיון מאוחר בלילה, אחרי פעילות של יום שלם, לפעמים יצא לנו לחטוף משהו בדרך או שהיינו אוכלים אצל הצד"לניקים, אבל לפעמים היינו חוזרים ממש מורעבים, ואז אם היינו בכל זאת רוצים לאכול משהו, מישהו מאיתנו היה צריך להכנס לאוטו, להגיע למטבח להעיר את אחד הטבחים בכדי שיתן לנו כמה מצרכים:לחם ,ירקות.. בכדי שנוכל להכין לנו משהו לאכול. על פי רוב היינו מכינים לנו טוסטים( הטוסטר היה עבורנו אחלה "כלי בישול") ומשתיקים את הרעב.
פעם הגענו חזרה למארג'-עיון, מאוחר בלילה, זה היה יום חורף קר, כולם עייפים מאוד ומתים מרעב, נכנסנו למיטות והתחיל המו"מ מי הולך להביא אוכל, יצא שעמר צריך ללכת, הוא ניגש אלי ואמר לי : "שמע, אין מצב שאני הולך, מקסימום אני מוכן לדבר עם איזה טבח בטלפון שישלחו לנו, נעשה איזו קומבינה" ואז אני רואה אותו ניגש לטלפון מרים את השפופרת ומחייג ...אני יושב ומקשיב, מישהו מהמטבח מרים, ואני שומע אותו אומר :"הלו" עמר :"שלום" הטבח עונה לו :"שלום" עמר עושה את הקול הרציני שלו: "עם מי יש לי הכבוד בבקשה?" השעה 1 בלילה, הטבח בא לו להרוג אותו...בסופו של דבר נסענו שנינו למטבח, אני נכנסתי לקחת את המצרכים, ואז הטבח שואל אותי: "תגיד לי, מי זה ההוא מהצוות שלך? מאיפה הוא בא לי ב-1 בלילה? מה זה -עם מי יש לי הכבוד באמצע הלילה...
זה עמר, היו לו לפעמים קטעים מצחיקים, שלא ידענו מאיפה זה בא לו.
בחדר אסור לעשן
מאז שהגעתי ליק"ל היו מריבות על "כן מעשנים או לא מעשנים בחדר של צוות המפקד". כמעט כל הזמן אנחנו, המעשנים מהצוות עישנו חופשי, מתי שרצינו ואיפה שרצינו. עד שעמר הגיע.
כל פעם שמישהו היה מעשן בחדר הוא היה מתעצבן עליו:
"מה אתה מעשן לנו פה?"
הוא לא הניח לנו , התחילו מריבות אין סופיות על העישון בתוך החדר הוא פשוט לא נתן לנו לעשן בחדר.
ואז הגענו להסכם, כשאנחנו בחדר ובחוץ קר ובא לנו לעשן, אנחנו יוצאים החוצה לעשן, וכפיצוי על קור, עמר יכין לנו קפה.
"אל תדאגו, אין שום בעיה, תודיעו רק 5 דקות קודם והקפה מוכן"
כוס קפה אחת לא קיבלנו ממנו.
באיזה שלב נמאסו עלינו המריבות, אנחנו המעשנים, חנוך לירון ואני החלטנו לעבור לחדר ליד -"למילחיה" (ששימש כחדר התפירה של היחידה) ניקינו אותו, סידרנו אותו ועברנו לשם.
ומאז לא העזנו להכנס לחדר שלהם עם סיגריה, כשהיינו מגיעים לקרוא למישהו, והייתה לנו סיגריה ביד, היינו נעמדים ליד הדלת, ומדברים עם מי שבחדר אז עמר היה צועק אלינו "מה אתם עומדים שם העשן נכנס..."
וכשהוא היה מגיע אלינו לחדר, היו אלה חגיגות הניצחון שלנו, היינו מוציאים סיגריות, שמים שתים באוזניים, ומתחילים לעשן בשרשרת, בשביל לחנוק אותו בשביל להחזיר לו על מה שהוא עושה לנו.
החבור לאינטרנט שלא הצליח
באיזה סוף שבוע נשארנו בבסיס במטולה, עמר הביא לבסיס את המחשב הנייד שלו, כל השישי - שבת הוא ניסה להתחבר לאינטרנט והוא לא הצליח, הפכנו את כל העולם,כל השבת היינו בקשר עם התמיכה הטכנית וזה לא הלך, הייתי המום מהעקשנות שלו , איך הוא לא וויתר, אמרתי לו שמחר בלאו הכי הוא יגיע הביתה , מה הוא כל-כך מתאמץ?
זה היה עבורו מן אתגר אישי שהוא חייב לנסות ואולי הוא גם יצליח והוא פשוט לא וויתר, אבל בסופו של דבר גם לא הצליח... וזה שיגע אותו, הוא ישב שם כמו איזה ילד קטן שמנסה שוב ושוב וזה פשוט לא הולך, והוא לא מוכן לקבל את זה... ככה הוא ישב צמוד למחשב כל סוף השבוע כשהוא לא מפסיק למלמל לעצמו "אני לא מאמין שאני לא מצליח..."
אחמד - אלבז
לכל אחד מהצוות עמר נתן כינוי, לי הוא קרא "גזר"
אנחנו קראנו לו - "אחמד - אלבז" אחמד - בגלל המראה הלא מגולח שלו, הוא נראה יותר ערבי מכולם.
ואלבז - בגלל שהיה מרוקאי.
השם אלקבץ היה צהוב מידי בשבילו.
ה
שיחה האחרונה
הייתי בחופשת שחרור.
ביום ששי 26.2 הרמתי טלפון לעמר, רציתי לשמוע מה חדש, ומה קורה בצוות...
התחלנו לדבר, ואז עמר אמר לי שהם חייבים ללכת והוא הבטיח להתקשר מאוחר יותר.
בשבת בערב הוא התקשר, הוא נתן לי סקירה על כל מה שחדש עם החברה, ביקשתי ממנו שיעזור לי לרכוש מחשב נייד... והוא הבטיח לדבר על זה עם אבי.
הוא התחיל לדבר אתי על השחרור שלו בנובמבר... וכך נמשכה השיחה עד שעה מאוחרת בלילה...
ולמחרת קיבלתי את ההודעה...