סמ"ר עמר אל-קבץ ז"ל

את עמר הכרתי כאשר הגענו לבנין, אחרי שליחות מפריז. אני תלמיד כתה ב' עמר מבוגר ממני בשנה.
די מהר נעשינו חברים. לי היו המון משחקים שהבאנו מפריז, עמר מאד התלהב מהמשחקים, אהבנו שנינו לשחק ובילינו המון שעות יחד בביתי, בביתו ובחצר למטה.
שחקנו שעות, אבל אני גם זוכר מריבות אין סופיות על נצחונות בסופי המשחק...שנינו לא היינו מהוותרנים, ולאורך זמן חייתי עם התחושה שהוא לא חדל מלהערים עלי...
לא שכחתי לו לאורך תקופה מאוד ארוכה את העסקה שהוא עשה איתי עם זוג מגנטים שהבאתי מפריז ושכמותם לא היו פה אז...אלה היו מגנטים שפשוט שאבו ממרחק כל דבר שנמשך אליהם, עמר נדלק עליהם והוא החל לשכנע אותי לעשות איתו כל מיני עסקאות חליפין תמורת אותם מגנטים, אני לא הייתי מוכן לעשות איתו כל עיסקה בעניין, עד שיום אחד הוא הגיע אלי עם איזה קפיץ, והוא החל להסביר לי ולשכנע אותי איזה קפיץ מיוחד זה, נסים ונפלאות על הקפיץ... הוא גם הסביר לי אילו מאפיינים טכנים יש לקפיץ... אני לא יודע מה גרם לי להשתכנע בסופו של דבר, העיסקה נעשתה, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא "מכר" לי איזה קפיץ שהוא פירק ממכונית שהיתה לו... למרות שהתחרטתי לא עזר לי שום דבר, המגנטים נשארו אצלו ולא שכחתי לו את זה הרבה מאוד זמן...
כך הוא גם "מכר" לי גם זוג נעלי כדורגל שהיו מן הסתם קטנות עליו ולא היה לו שימוש בהם וזאת תמורת זוג מחבטי טניס מדליקים, של מקצוענים, שהבאנו מפריס. הרבה מריבות היו לי איתו בגלל חרטות שהיו לי על "עיסקאות" שעשיתי איתו כי בדיעבד הרגשתי שהוא "עבד" עלי...
אבל היו לנו גם הרבה שעות של חברות טובה יותר, אני זוכר שעות של אחר-הצהריים בין 2 -4 כשכל אחד היה בדרך כלל בביתו, היינו נפגשים במרפסות, המרפסת שלנו קומה מעליו, היינו משחילים חוטים מעגליים ממרפסת למרפסת תולים על החוט סלסלה ובתוכה היינו מעבירים זה לזה כל מיני פתקים עם סודות או פריטים קטנים, היינו גוררים את החוטים בזהירות רבה ששום דבר לא ישמט למטה... ומאושרים כשהסלסלה היתה מגיעה לכל אחד מאתנו מבלי שהתהפכה בדרכה. היו אלה שעות מצחיקות ומשעשעות...

באחת החופשות אני זוכר,היה בינינו איזה ברוגז...אמי רצתה לפייס בינינו ולקחה את שנינו להצגה של הדרדסים ביד-אליהו, אחרי ההצגה המשכנו ללונה פרק בגני-התערוכה. אני זוכר איך התרוצצנו שם ממתקן למתקן, עמר לא היה מוכן לוותר על שום אטרקציה וגם שם אני זוכר איך הוא הנחה אותי ואת אמא שלי כיצד לחסוך זמן בעמידה הממושכת בתורים הארוכים... הוא חיכה בתור אחד, את אמי ואותי הוא שלח להמתין בתורים אחרים. וכשאחד מאיתנו היה מגיע ראשון לעלות למתקן, היינו משחילים עצמנו לתור שלו...
אין ספק היה לו את החוש והיכולת להסתדר כבר אז...