שוב אני כותב לך, בני.
שוב אנחנו כאן, בבית העלמין, בתאריך שנקבע במרומים. לאחד אותנו רצית, אלוהים. דע לך שהצלחת עם כאב ואם זאת רצית - אין ספק שקלעת נכון.
עברו חמש שנים והכאב לא נחלש. ההיפך הוא הנכון. מיום ליום עם הגעגועים שלא מרפים, זה בא עם כאב וכך משתגעים.
לך, שחר בני, אני יכול רק לומר שפה השארת הרבה חברים וקרובים מיותמים ואיתם הרבה סיפורים שלהם אין סוף והם לא נגמרים. וכמו כל שנה, בתאריך שהפך ליום מפגש, אנו מתאספים, הרחוק והקרוב, להיות איתך.
רציתי שתדע שחלו שינויים בבית, ביישוב ואפילו במדינה שכל כך קשה לחיות בה. שלום לא בא ואחיך, שכל כך דאגת לו, כבר חייל ואתה, שחר, היית גאה בבחירה שלו.
אחותך, שאותה שיתפת בכל סודותיך, מנסה את מזלה באילת, זו העיר שכה אהבת.
אחיך הקטן, שחס וחלילה לא נשכח, ילד חכם שלא נופל ממך בלימודים.
לבטח אתה משקיף מלמעלה וצופה על היישוב המקסים שלנו. כן, מאז לכתך הוא גדל, נוספו עוד שכונות יפות והחשוב מכל - המצפה שכה אהבת ללכת אליו עם חבריך ממשיך למשוך את הצעירים.
אתה יודע, שחר, אפילו לחלום עליך אני לא יכול ויש לי הרגשה שגם על זה הוא שולט ממרומים. אבל יום יום אני חושב לי ויותר מזה מדמיין, איך היית נראה היום ואולי איזו קריירה מצליחה, הרי היו לך הרבה תוכניות ורעיונות ואותם לא הספקת להשלים.
מפעם לפעם, בשיחה עם החבר'ה, נשלח משפט, "שמע, הוא היה רציני לאללה, הוא עוד היה מביא לנו כבוד". כן, בני יקירי, מלאך שלנו, אין ספק שכבוד הבאת לנו. ובמותך נשארו לנו רק הזיכרונות.
אני בטוח שבשמים אתה מלאך יקר, כי בחייך לא ידעת לסרב ורק לעשות טוב לאחרים תמיד רצית.
שחר, בן יקר, כשאנחנו מבקשים מכם לשמור על העולם ילד, יש לי בקשה קטנה: כמו ששמרתם על המדינה בחייכם, תשמרו על חיילינו היקרים מלמעלה, כי פה למטה הם עוד נלחמים על השלום שכה רצינו בשבילכם.
ובינתיים, בן יקר, להתראות עד המכתב הבא.
שלך באהבה, אבא.