אלבום תמונות
את מועלם. כפי שנאמר כאן, הכרתי כשהייתי מפקד פלוגת הצוערים בבית ספר לקצינים ב-1985. הגיעו צוערים מכל יחידות הצבא, בעיקר יחידות חי"ר, ושם התחרות בין יחידות החי"ר בעיקר בין גולני לצנחנים היא שם דבר ועניין.
בעצם ממש ממש את מועלם עד אמצע הקורס לא הכרתי. הייתי מפקד הפלוגה. זה בסביבות 220 צוערים. היו מחלקות משנה. ואותו אישית ממש לא הכרתי עד אמצע הקורס.
החבר'ה מהצנחנים בכלל לא ספרו את מועלם בספירה של גולני שנגד.
לא רואים אותו. לא נחשב, קטן. הוא נחבא.
אני זוכר היטב שלקראת בוחן תגיות. זה בוחן אמצע הקורס, ביקשתי ממפקדי המחלקות לבחור עבורי כמה צוערים שאני אתחקר אותם לבוחן, ואני מבקש שייתנו לי שמות שאני לא מכיר.
דיברתי פה קודם עם מישהו מבני המשפחה שהוא מורה ומנהל בי"ס ומיד הבין לנפשי, מפקדים ומורים בדרך כלל מכירים את התלמידים הכי טובים או את הכי גרועים אלה שבאמצע בדרך כלל מפסידים, לא מוכרים. נפגשים עם אלה שבולטים מכל סיבה שהיא.
אני ביקשתי מספר שמות של אנשים שאני לא מכיר, מאילו שלא בלטו עד עכשיו, לא היו אצלי בראיונות הדחה, ולא שמעתי אותם צועקים במדרגות. ויצא לי לתחקר את מועלם, נכנסתי איתו לפרטים על הבוחן ופשוט הייתי בהלם. אני לא הבנתי. קראתי לראס - ראס היה הממ"ח - אמרתי לו: אני לא מבין איך עד עכשיו אני לא מכיר את הצוער הזה. אני מכיר את הבולטים ביותר או את אילו שהדחנו וכבר לא פה, ויוצא שיושב פה בחדר שיודע כל כך הרבה עוד בטרם הוא נהיה קצין. על כל כך הרבה תחומים שנכנסתי איתו לפרטי פרטים בתחקיר.
ראס אומר תשמע גם במחלקה יש לו שם כזה, הוא מין נשק סודי כזה, בשקט וכשצריך נמצא אותו.
זאת ההיכרות הראשונה שלי ממש עם מועלם.