סא"ל משה מועלם ז"ל

אלבום תמונות

מועלם ידידי היקר באדם.

ביום בו התחלת את תפקידך כמג"ד הבופור התחיל גם הסיוט הפרטי שלי. יום יום, שעה שעה, חיכיתי לטלפון הנורא מכל שיזעיק אותי חזרה הביתה. אבל לפחות כאן התחשבת בי וחיכית שאגיע לארץ מיוזמתי.
שנה שלמה אני מנסח במוחי את ההספד אותו אשא על קברך הטרי. המילים היו ברורות והמחשבות חדות, אולם כשאני ניצב כאן, כמו כולם אני מבולבל, המום, מסרב להאמין, מתקשה להיפרד ממך בשלב כה מוקדם.
אין מוות קל לעומת מוות אחר. לא היינו מרגישים אחרת לו היית נהרג מכדור של מחבל, אל אי אפשר להדחיק את התחושה הקשה שמלווה אותנו כשאנו חושבים על הנסיבות בהן מצאת את מותך. אתה שנתקלת עשרות פעמים, תמיד ידעת להסתער ראשון, להשיב אש, להרוג, לפגוע, להגן, אף מחבל לא יכל לך במלחמה הזאת, בתחבולות מלחמה היית אלוף, לא הוכנעת ולא הוכרעת בשעות קשות ובמצבים אבודים.
אבל הנורא מכל הגיע דווקא מכיוון בלתי צפוי, וזה קשה, זה קשה מנשוא. אי אפר לקבל ולהתמודד עם מוות צפוי, קשה שבעתיים ההתמודדות עם מוות בלתי צפוי שנראה על פניו כמיותר. אולם, אין אנו חוקרי כליות, איננו מאשימים איש, משה, אתה ויתר שבעים ושניים הלוחמים והמפקדים שנפלו עמך קדושים אתם, לא ניתן לאיש לפגוע בזכריכם ולחלל את כבודכם.
משה, רבות דבור ועוד ידובר על סגולותיך ויכולותיך המבצעיות, על דמות המפקד שבך, על הלוחם ללא חת. אני רוצה לספר לאלפים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון, דווקא על האישיות הרכה, הרגישה, האוהבת שבך. הדמות אותה ניסית להסתיר מחייליך מהחשש פן תיחשף. אולם, כל מי שהכיר אותך לא הלך שבי אחריך, כולנו ידענו שמאחורי הדמות הקשוחה והבלתי מתפשרת מסתתרת לה נפש רגילה במיוחד, נפש פגיעה.
אני זוכר את המפגש הראשון של משפחתנו איתך, אני זוכר את החששות שליוו אותנו, אני זוכר את הניסיון לשלול את הקשר בינך ובין שולי בגלל סיבות דת ומסורת. אבל, גם כאן לא ויתרת הלכת אחר הלב, הלכת אחר אהבתך הגדולה. אט אט, הפכו חששותינו לאהבה אמיתית שסופה היה בהערצה עיוורת לכל מוצא פיך.
קשה היה שלא להתרשם מקיסמך האישי, מצניעותךומהדרך השקטה בה ביצעת את הדברים. מעולם לא הרמת את קולך, מבטך החד ביטא היטב את שהרגשת והמסר עבר כזרם חשמלי.
אני זוכר כשליויתי אותך לקבלת הדרגה, את האלוף עמירם לוין גוער בך בטון אבהי "מעולם מה זה צריך להיות, יש לך רק שתי בנות... בחופשה הבאה אני מבקש שתטפל בענין...", את המטלה הזאת, היחידה בחייך לא הצלחת לבצע.
בארבעה בפברואר 1997, בשעה 19:02 בערב איבדה מדינת ישראל את אחד מטובי המפקדים, אחותי ושתי בנותיה איבדו בעל מסור ואב למופת מהזן המיוחד ביותר, אני איבדתי את חברי היקר מכולם, את גיסי סא"ל משה מועלם.
בכאב וברעדה אני מצדיע לך, בשבילי אתה הגיבור מכולם.