סא"ל משה מועלם ז"ל

אלבום תמונות

לשולי, לבנות ניצן ונעם

כחבר של משה בפנימיה ובצבא ואולי גם בשמם של שאר החברים שחברו וגדלו יחד בפנימיה, אין מילים או מעשים שבכוחם להקל על הכאב והצער.
מספר שורות בספר הזיכרון בודאי יעלו הרבה חוויות מהעבר.
משה,
אנו זוכרים את הריצות הארוכות ברחבי הכרמל, את השבילים שבצידיהם קוצים (היום שכונת גולדה) ובעיקר את נשימותיך הקצרות והאסתמטיות שלפני שלפעמים כאילו מכתיבות את קצב הריצה. אנו זוכרים את הצעקות הרמות במסדרון (פואייה) - מועלם, את הוויכוחים הקשים שנמשכו שעות האם לצאת לעבודות הקטיף בשבת על מנת להרוויח כסף לקופת הפלוגה או להישאר ולשחק כדורגל, ומיותר לציין לצד מי הייתה.
את וועד הפלוגה, כוכב השוחר, השקעתך בלימודים ושאיפתך להצטיין בכל.
אנו זוכרים את הריצות, ההתמדה, ואהבתך לצבאיות ולצבא, היית לנו כאבא, לעתים כחבר, לעתים בעל כורחנו, בעצם, כמו אבא.
רבים בודאי הכירו אותך לאורך השנים, אולם כמו שנוהגים הפנימיונים לומר, הכרנו בך 4 שנים את מה שכולם הכירו ועוד הרבה מעבר.
שמעתי על תאונת המסוקים מספר דקות לאחר שקרתה ולא ארך זמן רב והבנתי כי שמך מופיע בשבצ"ק. ירדתי מצפת לשאר ישוב, המון אנשים היו ליד המסוק שנפל בישוב, מסוק דלעת. חיפשתי את מסוק הבופור וקיויתי למצוא אותך ולעזור לחלץ אותך. צינור כבאים ציין את הגישה בין הענפים לאורך הנחל ושם, בנקודת ההתרסקות הצטרפתי לנוכחים, כמעט כולם אנשי גולני - מפקד החטיבה, מטה, חבר'ה מהסיירת ועוד מספר מועט שסייע. החטיבה שבה גדלת, אהבת ושאפת לפקד בה על גדוד, היא זו שחילצה אותך מבין שברי המסוק. החילוץ הסתיים לאחר שוידאנו שאכן כל מספר החיילים המופיע בשבצ"ק חולץ. בדרך חזרה, בשעות הקטנות של הלילה, עברה בי המחשבה על משפחתך, ההורים, האח, האחות, שולי והילדות, על החוויות המשותפות בפנימיה, על נקודת המפגש שלנו בצבא ועל שיחותינו האחרונות בהן כרגיל העלנו זכרונו, דיברנו על המשפחה ואיך לא, על השיבוצים בצבא.
תאונה זו הביאה למותך, אולם היום, אולי יותר מאי פעם פזורים בוגרי הפנימיה בכל שכבות הצבא, החל מהרמטכ"ל וסגנו, דרך מפקדים ובעלי תפקידים בכל הדרגים והרמות, חבריך לפלוגה יזכרו אותך לעד ונשתדל לסייע למשפחתך בכל שנוכל.

"בהשקט ובבטחה"
פלוגת איתן
בשמם - רונן