סמ"ר משה אוחיון ז"ל

הוא היה רק ילד…
תחילה אספר על הלב של משה הטוב שדמם,
על שלי שחנוק וכואב,
אספר על משה, אספר על אדם.
והוא היה רק ילד…

מזכירים את משה, נזכרים בשלווה,
רוצים את משה, צריכים אהבה,
אהבה של אמת, ישירה בלי פניות,
נאמנות עיוורת הישר מן האגדות.

היה בן עשרים…
אחרים בשבילו זה לפני,
לפני מה? בוודאי שואלים,
לפני אני אומר, לפני מה שיש לו בפנים.
כשכולם מרוצים ובזאת הוא מבחין,
מתפנה לו חיוך של מלאך.
לפינה הקטנה, למעט שנותר, וזה המעט, ערבה רק שלך.

הלב שנצבט ונשרט…
אבל המעט הזה כנראה,
לבוא נראה כהרבה,
את המעט הוא מחץ ודרס,
זהו פשע, שאין לו שני.
ילד מתוק, טוב ונעים,
ילד צעיר מאוהב ותמים.

היה בן עשרים…
שאלנו אז למה?
כך כולם דרוכים לפניו,
אומרים, נסתרות הן דרכיו.

והוא היה רק ילד…
שאם קיים האל ולא רק בדמיון,
אז טוב ומוסר,
אצלו הם לבטח ערך עליון.

חברי:
כולם המומים כאן,
באמת נסתרות הן דרכי האלוהים.

הוא היה רק ילד…
בתקווה שאתה הוא האל הגדול,
ועשית טעות נוראה.
אבקש שתשמור על אחי,
שמור לי אותו, ושים לב –
לכל תפילותיי שאני מתפלל לעילוי נשמתו.
נשמת משה אוחיון שהיה לי הכבוד להיות לו לאח,
נשמת משה אוחיון שנפל על קדושת השם, העם והמדינה,
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
מסירות שסופה הקרבה
זכרך לא ימוש מלבנו לעד

האח האוהב, הזוכר, הכואב והגאה
גולן אוחיון