"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד ונפגש בסוף אתה יודע"
אחי, מה נותר לי ממך –
הרבה זיכרונות, רגעים יפים, המון חיוכים ותמונות שתלויות על הקיר.
זיכרונות של ביקורים בצבא, שאלי אתה רץ מחבק ונותן נשיקה, לאחות הגדולה, שלכל מקום הלכה אתך, עד שהגיעה ערבה, אתה היית מאושר ואני תמיד אתך.
תמיד היינו חברים, הכל מספרים אחד לשני, כמעט בכל היינו שותפים – חדר, בגדים ועוד המון דברים… אישיים שסיפרנו אחד לשני. אתה יודע עד כמה אני אוהבת אותך וגם אני יודעת כמה שאתה אוהב אותי, ובגלל כל האהבה הגדולה, קשה לי מאוד לקבל את מותך. אבל עמוק בפנים אני יודעת שאלוהים נתן לך להיות במקום נפלא וטוב, כי הרי מגיע לך לקבל את הטוב ביותר, כי אתה עצמך הטוב ביותר שאלוהים נתן לעולם ולי, שהיית ותהיה אח לעד.
הצבא בנה לך בית קטן ואותו טיפחנו באהבה, למרות שקשה לקבל שאתה לא איתי כעת, בשבילי אתה מדבר, צוחק, ממשיך לספר ולשתף ביום יום וגם בחלומות.
לא אהבת לתכנן דברים, אבל בלב אני יודעת שאם היית ממשיך, בכל מקום שהיית נמצא לך היה מאיר המזל . אבל למזל לא היה זמן והוא לקח אותך מוקדם איזה ביש מזל.
קשה לחיות את עיזבונך, קשה לקבל שלא אראה אותך, רק בתמונות אביט בך ואתה, תישאר אחי החייל בן עשרים לעד, שאותך לא נראה אבא לילדים, כמה חבל שדוד תהיה לילדים שלי רק מספורים, ושאותך לא יזכו להכיר.
הכל בבית נדם, ישנה עוד תקווה שיום יבוא וניפגש, אולי לא בגלגול הזה ואולי עוד כן?!!
כל יום שעובר אתה בליבי שוכן יותר ויותר, אותך לא אשכח לעד כי ילדי ישא את שמך " אחי – משה".
אני בטוחה שאיש לא ישכח אותך מהמשפחה, החברים, הצוות, ואפילו אותם אנשים שלא הספקת להכיר.
אחי היקר מה נותר לי ממך: המון אהבה, חיוכים וזיכרונות יפים… חבל, חבל שכל זה לא יכול עוד להמשיך, חבל… וחבל… אפשר עוד לכתוב המון חבל, שאתה, ועוד המון חיילים צעירים ותמימים הולכים ונקטפים בעודם כה צעירים.
יבוא יום וניפגש אולי לא בגלגול הזה, ואולי כן.
מה שבטוח שניפגש בסוף אתה יודע
לנצח אחי אזכור אותך תמיד.
אוהבת אותך וגאה בך, ואתך אהיה כמו תמיד!
אחותך האוהבת
מירב