אנו הולכים בבית הלוך ושוב, ואומרים לעצמנו, פה הוא ישב, פה הוא צחק, פה הוא אכל, כך הוא ישן, את זה הוא אמר, מזה הוא צחק, את השיר הזה הוא אהב. אנחנו יוצאים מהבית לגינה ואומרים לעצמנו, את זה הוא בנה, את זה הוא צבע, את הצמח הזה הוא שתל. אנחנו יוצאים מהגינה ומסתכלים סביב מכאן הוא היה חוזר מהצבא עם האבק בתרמיל ובבגדים, ועם הריח הצבאי שכה היינו אוהבים. את הכביסה בגאווה הייתי תולה ואבא את המדים שלך אהב לגהץ וליישר.
ביום שישי כשכל החברים באים אנחנו חושבים שאולי אתה עדיין בצבא, כי זה נראה טבעי שהחברים שלך באים גם כשאתה בבסיס. וכשהרכב של ערבה עומד בחוץ וערבה כאן יש לנו הרגשה תכף תגיע ותשב אתנו כאן, תחבק אותה עם המון אהבה וחיוך ביישני שלך.
ואז יוצאים לעיר ונזכרים במקומות שטיילנו אתך ובמקום הקבוע שהיית נעצר ואומר לי אבא מכאן אני לא ממשיך רק על הכתפיים שלך אני רוצה להיות, ואני על הכתפיים שלי בגאווה שם אותך וצועד אתך.
ואני האם, כל דבר שממך אבקש מיד תעשה, לא שמעתי ממך את המילה רגע, עוד מעט, ישר היית מוכן לעזור, בקיצור לא שמעתי ממך את המילה לא, מאז שהיית קטן.
ותמיד שחזרת מהצבא לא עזבת את אחיך סהר הקטן. תמיד סבלנות שאין לרבים, איתו עד הלילה שיחקת בפוגים, מונופול וכל מה שאפשר. 'בייבי סיטר' עשית עליו תמיד, גם אם זה בא קצת על חשבון החברה.
שאתה היית בלבנון כל שעה אנו היינו שומעים חדשות. ואם קרה משהו לטלפון ממך היינו מחכים וכמובן היית מתקשר מיד ואומר, אצלי הכל בסדר, כאן מאוד שקט.
לא סיפרת לנו שאתה בריחן, כי אותנו לא רצית להדאיג. אבל אנו לא כועסים, אנו אוהבים וגאים. את הסמל שביקשת שאתפור כי בעוד שבוע תהיה סמל ראשון, אבל עוד לא הסתיים השבוע ואתה בקרב נפלת.
והיום אנחנו הולכים לבית העלמין ומתקשים להאמין שאתה נמצא כל כך קרוב ושאותך אנו לא רואים.
תמיד בך היינו גאים, בבננו שהיה חייל קרבי בחה"ן. בכל טקס היינו אתך, מאושרים וגאים.
דמעות של שמחה ליוו את עיננו, לראות את בננו, הילד שלנו, ששומר על המדינה, זאת פשוט גאווה. חינכנו אותך על ערכים של אהבת העם והמולדת. ידעת תמיד שזה יעדך ורצית שזה יהיה יעדך גם אחרי הצבא.
להיות איש בטחון רצית, על טיול בעולם חלמת, רצית לראות את הכל, איפה שיש אקשן ומה לעשות.
אנו יודעים שליבנו שבור, לעולם לא יהיה עוד שלם
מתקשים להאמין במותך, שומם הבית בלעדיך, האוהבים אותך אבא ואימא.
בננו משה אותך כואבים יום יום, הרי הצטרפנו למשפחות השכולות,
לא נשכח אותך, אותך אוהבים, אבא ואימא (ניסים וזיווה)