טוראי רוברטו-פיליפה ליסמן ז"ל

יש לי תחושה שדעתי הולכת ונטרפת עלי.

סבל, דיכאון, אחריות, התחייבויות, אמונה ,אלוהים, אהבה,
כל המילים האלה ממלאות תפקיד חשוב מאוד במוחי.

שתי מילים נשארות במרכאות: "סבלנות" ו"אשליה. אנו מחפשים אשליות שתעזורנה לנו לחיות - מי יותר,
מי פחות - אבל לכולנו דרוש משהו שייתן לנו תחושה של כוח, אמון, ביטחון.

אנו אומרים: לאהוב את אלוהים - אך בעצם אין אנו מהללים את שמו אלא מחפשים להקל באהבה זו את ישותנו,
ואותו הדבר אנו עושים כשאומרים אנו שאנו אוהבים יצור אחר.

האם קיים אלוהים? האם הו ממשי? אינני יכול להאמין. לא בו ולא בשום אחר - ברגע זה.
אם באמת קיים אלוהים - לחוש אותו זה לזכות ברגע של חסד. אולי האל קובע מי יחוש אותו ומי לא. אבל אני פתוח.
אני מוכן לתת לו לחדור לתוכי. איני מחפש שום פתרון רומנטי.

רובי


25.4.81
אימא יקרה!

אתמול שוחחנו בטלפון, כעת אני יושב בחדרי ועלה בדעתי רעיון לשלוח לך שי קטן זה.

אסביר לך מהו:

בעת טקס ההשבעה בצבא, כל אחד מקבל ספר תנ"ך ומין גלויה כזאת.

העץ שבה הוא תג היחידה שלי.
שמה 'גולני' - גם על שרוול הצבאית תפור התג, ובו טבוע אותו עץ,
הטקסט המודפס הוא תפילה שאומרים אותה לקראת הנסיעה, "תפילת הדרך";
מקובל לשאת אותו איתך.


עד כאן בנשיקה גדולה רובי