אלבום תמונות
מעולם לא חשבנו שנגיע לרגע הנורא הזה, עמיר, לדבר עליך ולאמר לך שלום ובצורה אכזרית כל כך להיפרד.
אם היו חיים, הם היו בך, בהליכותיך הצנועות ובנועם השקט שהקרנת סביבך. חבר היית לנו, בן קבוצה אחת.
זה התואר שילווה אותך ואותנו תמיד על אף שנפרדו דרכינו.
בנית לך משפחה נהדרת, וכמה גאה היית בכל דבר שעשית וצלח בידך.
הילדים, רחל, העבודה, והחשובים והאהובים - הגיטרה, המוסיקה, להן נתת את נשמתך בכל הלהט שהיה בך, וכמה הפלאת לנגן! שעות אפשר היה להאזין לקסם הזה שהענקת לנו.
לא אשכח לעולם את הלילות והערבים הארוכים בהם ניגנת וניגנת וכולנו התקבצנו סביבך לשמוע ולהאזין.
בפגישתנו האחרונה בביתנו בשמיר אמרת לי: אני כל כך מאושר, כה טוב לי, בעבודה, בבית, והנגינה, ממש לא יאומן, כל שנה הולך יותר טוב. הזמנות והופעות וערב משלך שאתה יוזם ומארגן - ואיך אפשר להאמין שהכל נחתם, נאלם ולא ישוב עוד לעולם.
ראינו אותך ואת המשפחה כולה מתלכדת סביב האסון הנורא: הירצחה של אימך בהתקפת המחבלים על מכוורות שמיר.
אחיות ואח מסורים לאבא, סועדים אותו, באים לבקרו, משמחים את לבו.
במה נוכל לנחם אותך יוסקא? האין גבול לכאב שאדם יכול לשאת על עצמו?
ראינו אותך, עמיר, יוצא ממצבים קשים וידך תמיד על העליונה, הולך קדימה בשמחה ובתקווה. ולא עוד...
וכך נזכור אותך עמיר, עם החיוך הביישנו, הבלורית והגיטרה.
לא נשכח אותך.
ערגה