אלבום תמונות
איפה הן כל המלים? איך לספר עליך את כל הצלילים והמראות והזכרונות, שיהיה בהם כדי לכלול את כולך? אני רואה אותך כסידרה של תמונות העוברות לעיני, תמונות שנחרתו בו במשך שנים.
הינה אנחנו קטנים. אתה שולט בקבוצה ביד חזקה. חיוך ממזרי בקצה השפתיים, עיניים שכבר מתחבלות מעשה-קונדס חדש... ומאוחר יותר, בחברה, אתה מסתרק מול הראי, וזהו טקס שלם. אני זוכרת: קודם צריך לסרק את הבלורית למעלה, ואחר-כך - במכה שטוחה - הציד. ואם זה לא מצליח בפעם הראשונה, יש לנסות שוב ושוב...
זוכרת את הטיולים. אתה מוכרח תמיד לרוץ ראשון! כמה כוח היה בך, וכמה אהבה וסקרנות לנוף הזה שעוברים אותו ברגליים.
אף פעם לא היית רוקד. היית מציץ במבט מזלזל כביכול, מהצד, אך פעם אחת, בפורים, הצלחתי לסחוב אותך לריקוד. החזקת לי את היד בכוח כזה, שכאב ממש. אבל ההישג היה גדול כל-כך, שלא אמרתי כלום. ידעתי, שאם רק אגיד לך מלה, מיד תפסיק.
הינה אתה בצבא. באת לכאן ערב אחד, היה לך ג'יפ ואמרת: "בואי, נעשה סיבוב!" למען האמת קצת חששתי (לא היה לך רשיון), אך היתה בך גאווה כזו על הג'יפ, שלא יכולתי לסרב.
קשה היה לזכות למלה טובה מפיך. כזה היית: מחוספס מבחוץ, קליפה עבה שאומרת לא להתקרב, לא לגעת. ומבפנים - פגיע כזה. אל תחשוב שלא ידענו!
איתן של הילדות שלי. של הנעורים איתן של כל החיים. ועתה?? ומה עם ימי הבגרות, הבשלות, הזיקנה???
(ענת)