סרן יוסף יוסי אוחנה ז"ל

יוסי אוחנה ז"ל - לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
**
יוסי אוחנה התגייס לסיירת גולני באוגוסט 90, באותו מחזור גיוס כמוני (קודם הוא הלך שנה למכינה הקדם צבאית בעלי, והיה שם יחד עם עמנואל מורנו ז"ל).
אחר שסיים מסלול בסיירת, הוא הלך לקורס קצינים שם הכרתי אותו לראשונה.
**
בסוף הקורס יוסי בחר לצאת לגדודים, במקום להישאר ב"אליטה" בסיירת. זאת, כי הוא האמין שיש שליחות מיוחדת דווקא בגדודים.
דרכנו הצטלבו מעת לעת. היינו מדברים הרבה על דתיים/חילוניים (שנינו היינו בדילמות שונות).
**
תמיד התרשמתי כיצד חייליו מעריצים אותו, כי הוא התייחס אליהם כמו אבא. הוא תמיד שם את טובתם לפני טובתו, ואפילו ויתר על חופשותיו במהלך השהות הארוכה בלבנון. כמעט באופן סגפני. נתן הכל.
**
הפעם האחרונה שראיתי את יוסי היה בחורף 95 במוצב ריחן, המוצב הצפוני ביותר של צה"ל בדרום לבנון. שם היה בסיס ליציאה לפעולות. אנחנו "המפונקים" הגענו, ביצענו מבצע ויצאנו, ואילו הוא היה נשאר שם חודשים רבים עם חייליו (סבבים של ארבע חודשים בכל פעם:קו-אימון-קו-אימון).
לאחר המבצע, לפני היציאה לארץ, ראיתי אותו בחרמונית בחמ"ל של המוצב כי הוא רצה לעקוב מקרוב. שוב דיברנו, שוב על דת. נפרדנו לשלום.
אני זוכר שהוא היה נראה לי עייף במיוחד.
**
לאחר מספר ימים הודיעו בחדשות שסרן יוסי אוחנה נפל בקרב בריחן, יחד עם עוד חמישה מלוחמיו.
בהלוויה שלו הספיד אותו ארז גרשטיין, שהיה אז (נדמה לי) מח"ט חטמ"ז (ואחר כך נהרג בעצמו). אני זוכר שהוא סיפר ש"הלוחמים שיוצאים למבצע מסתכלים צפונה על אורות כתומים (של כפרי לבנון) כדי להגן על האורות הלבנים (של ישובי הגליל). ושפניו של יוסי היו תמיד כלפי צפון. "
**
לאחר מותו, הקימה משפחתו את "בית יוסי" באשדוד, בית טיפולי לילדים ולמשפחות– שנועד להשיב את התקווה לחייהם של ילדים ושל משפחות במצבי משבר ומצוקה ולהפיח חיים בעולמם הסדוק.
http://www.beit-yossi.co.il/OurFace.aspx
בית יוסי כל כך מתאים לערכיו וחייו של יוסי אוחנה.
**
יוסי הותיר אחריו אח-ישי, אחות-תמר, והורים.
**
אנחנו המשכנו בחיים, הקמנו משפחות, ילדנו ילדים, ואתה נותרת שם.
**
יהי זכרך ברוך, חבר.