גדעון צוחק.
לא את צחוק כולם אני זוכרת. כולם הרי צוחקים, אבל אני זוכרת אותו.
לא היה לו צחוק מתגלגל ולא צחוק מתפרץ. צחוקו היה מרוסן
כלשהו, כאילו התביש לצחוק ולחשוף את רגשותיו. אבל עשה
זאת בדרכו שלו.
לא היה צוחק יפה ולא מיוחד, אבל אני זוכרת.
זכור לי גדעון, בימי בית הספר,
במיוחד בשעורי פיסיקה ומתמטיקה.
הויכוחים עם יאיר על החשמל ועם המורה למתמטיקה.
גדעון היה היחידי שהתוכח עם בנות.
גדעון אהב לרקוד. אני זוכרת אותו רוקד.
תמיד עזר בהכנה ובארגון.
ואני זוכרת אותו עובד בכותנה,
בהשקיה. מרוח כולו בבוץ. ובארוחת בוקר
מלמד אותי להפוך חביתות באויר...
גדעון מעולם לא הלך להלויות.
היתה לו התנגדות חריפה שגרמה לויכוחים רבים.
ואני נזכרתי בכך, כאשר הלכתי ללוותו...
רונית