איל ישי
נולד בג' בתשרי תשכ"ב, 2 באוקטובר 1962 במשמר אילון.
נפל בי"ט בסיון תשמ"ב, 10 ביוני 1982 בלבנון.
בוגר מחזור תש"מ.
איל היה ילד סקרן, מופנם, עוקב אחר המתרחש, ומתייחס ברצינות כמו מבוגר לעצמו ולמתרחש סביבו.
כתלמיד מצטיין בחטיבת הביניים הוצע לו להמשיך את לימודיו ב"בויאר". הוא הגיע לפנימייה בכתה י' והתאקלם מיד בסביבה החדשה. משום שהיה שקט, בעל יכולת עשייה ויוזמה, אוהב לשיר ונהנתן, איל הפך למנהיג וריכז פרוייקטים קבוצתיים. בשל רצונו לעשות הכל היטב ובשל תבונת הידיים והראש, היו הפעילויות שריכז מוצלחות ביותר.
איל אהב כימיה והצטיין בלימודים. מעולם לא ביטא כעס, או רגשות קיצוניים. בשקט ובביטחון חיפש פשרות ופיוס. איל הירבה לעזור לחברים והעניק להם תחושת ביטחון. הוא אהב את ההתכנסות יחד ובעיקר אהב לשיר. הוא קשר קשרי ידידות חזקים עם חבריו, והיה איש סודם של רבים. בשקט ובצניעות עזר וסייע לחברים בלימודים. בשיחה, ביציאה לטיול ובבילוי, הוא היה תמיד היוזם.
איל רצה לשרת בסיירת והתקבל לצנחנים. משהתברר לו, שחבריו למחזור גויסו ל"גולני", ביטל את התייצבותו והלך לשרת איתם, כדי שיהיו יחד. באימונים, כמו בפנימייה, התמודד בשקט עם כל קושי. חברים מהשירות הצבאי מציינים, שבלי תמיכתו לא היו עומדים בקשיים. איל התמצא היטב בשטח, נהנה מהנוף ומהצמחייה, אהב וידע לפתור בעיות טכניות, לא נבהל ממאמץ ולא התלונן. הבית והמשפחה הגדולה היו לו מקור של כוח וביטחון. האמון בו והידיעה שיש מי שמחכה ודואג לו, שחררו אותו מלחצים. את חבריו מהפנימיה ומהצבא הביא תמיד הביתה.
איל סיים בהצטיינות את שירותו ב"גולני", אך במקום ללכת לקורס מ"כים לחץ להתקבל לסיירת. ושם התחיל את שירותו מחדש כטירון. גם כאן התמודד עם מאמץ פיזי ולחץ נפשי, בלי שמישהו יבחין בכך. הוא השתדל להצטיין אך לא להתבלט, והעניק תחושה של ביטחון לחבריו.
במלחמת לבנון השתתף בקרבות וביניהם קרב הבופור. במכתביו הוא הרבה להתפעל מהנוף. למרות הקושי והאבל על מות חברים ביקש שלא יניחו לו להירדם בנסיעות ויפנו את תשומת ליבו לכל קטע של יער או של נוף חדש.
איל נהרג מפגיעת טיל סורי במלחמת שלום הגליל.