טוראי איל ישי ז"ל

אלבום תמונות

ירי קטיושות, נסיונות חדירה של מחבלים ופגיעה באזרחים ובחיילים בגבולה הצפוני של מדינת ישראל (הגבול עם לבנון), הפכו לשגרה בלתי אפשרית. דרום לבנון הייתה למקומם של בסיסי אימונים של מחבלים. האיזור זכה לכינוי "פתח לנד". המחבלים החלו להתארגן כצבא לכל דבר.
ב-6 ביוני 1982 פתח צהל במבצע שלום הגליל,שמטרתו להחזיר את השקט לאורך גבול הצפון.
האירוע שקדם למבצע התרחש ביום חמישי, השלישי ביוני, בלילה. בלונדון בוצע ניסיון התנקשות בשגריר ישראל, שלמה ארגוב.
מבצע שלום הגליל תוכנן ל-48 שעות, שבהן צה"ל יחדור כ- 40 ק"מ בתוך לבנון. בפועל, שהה צה"ל בעומק לבנון שלוש שנים, ונותר שבע-עשרה שנים ברצועת הביטחון בדרום לבנון.
הרמטכ"ל איתן החליט לצאת למלחמה מיד ביום א' ולהתחיל במבצע עם היחידות הנמצאות אותה עת בצפון ולצבור את יתר הכוחות בהמשך המלחמה.
ביום שישי בשעה שהממשלה התכנסה לדון בהפצצות בביירות ובהכרזת הכוננות למלחמה החלו כבר היחידות להוציא את אנשיהן לחופשת שבת. קביעת יום ה"ע" ליום ראשון קיצרה את זמן התארגנות היחידות שנאלצו לקרוא לאנשיהן לחזור. גיוס המילואים החל ביום שבת אחרי-הצהריים. זו היתה הסיבה ששעת ה"ש" לפעולה נקבעה ליום א' בשעה 12:00.
במוצאי-שבת נערכה ישיבת ממשלה בביתו של בגין בטלביה. כשפתח ראש הממשלה בגין את הישיבה הוא היה כבר מעבר להכרעה. הוא דיבר בהתרגשות רבה וגייס את כל כוחות השכנוע שלו. לבאים היה ברור כי אין מנוס ממלחמה, וכי הפעם תזכה הצעתו של שר-הביטחון לפלוש ללבנון בתמיכתם של מרבית השרים.
בישיבת הממשלה דובר על טווח של 40 ק"מ שאליו צריך צה"ל להגיע בדרום-לבנון, אך לא נשללה האפשרות של הרחבת הפעילות מעבר לטווח הזה. בישיבה לא צוין, כי צה"ל יחתור לחבור עם הפלנגות. בגין מסר לאמריקנים את יעדי המבצע: להזיז את המחבלים 40 ק"מ צפונה, כך שיישובי הגליל לא יהיו בטווח הארטילריה שלהם. נראה שראש הממשלה האמין, שהמבצע יסתיים תוך יומיים.
חמישה קווים מנחים לקיום המלחמה נמסרו בישיבת הממשלה:1 . שצה"ל ייכנס ללבנון בשלושה צירים מרכזיים: במערב - לאורך החוף לכיוון צידון, במרכז - לבופור ולרמת נבטיה, ובמזרח - לכיוון חצביה.2. ביירות וסביבתה אינן בתחום יעדי הפעולה.3. טווח הפעולה הוא 40 ק"מ מהגבול.4. הפעולה תימשך עד 48 שעות.5. אין כוונה להגיע לעימות עם הסורים ולכן הכוחות יימנעו מלהתקרב אל עמדות הסורים בטווח של פחות מ-4 ק"מ.
סגן שר-הביטחון ציפורי התריע בפני הממשלה במהלך הישיבה מפני הסתבכות עם הסורים. בתום הישיבה אישרה הממשלה את מבצע "שלום הגליל".
בגיזרה המערבית נמשכו פעולות הטיהור של עוצבת מרדכי. כוחות קהלני התקדמו לכפר סיל ודרום שדה התעופה של ביירות. המחבלים בגיזרה זו לא כיבדו את הפסקת האש והלחימה נמשכה. חטיבת הצנחנים של עוצבת ירון התקדמה בשטח ההררי תוך לחימה בכוחות סורים ומחבלים ב-13 בחודש, לפני הצהרים, חברה עם הכוחות הנוצריים בכפר שימא ומשם התקדמו הכוחות, באזור הנתון לשליטת הנוצרים, לביירות המזרחית. הפסקת האש באזור ביירות היתה רופפת. כוחות צה"ל היו במזרחה של העיר ומדרום לה, אך במערבה של ביירות וברכס עליי, השולט על העיר ממזרח, החזיקו כוחות סוריים ומחבלים. נסיונות לייצב את הפסקת האש לא הצליחו והוחלט לשפר את היערכותנו באזור ולהדק את המצור על מערב ביירות. בימים 25-20 ביוני התקדמו עוצבת ירון ממערב ועוצבת עינן מדרום וכבשו את אזור עליי-בחמדון. הכוחות הסוריים שהיו במקום נסוגו לעבר הבקעא. עם כיבוש זה היתה לצה"ל אחיזה בכביש ביירות-דמשק ושליטה על ביירות ממזרח.
במשך כחודש וחצי התנהלה לחימה באזור ביירות כאשר המגמה היתה להדק את המצור על העיר ולהביא לפינוי המחבלים ממנה. מגעים להשגת מטרה זו התנהלו תוך כדי הלחימה. בתקופה זו כבשו כוחותינו את אזור שדה התעופה של ביירות ושכונות בדרומה של העיר וכן נקודות מפתח שהרחיבו את אחיזתנו במזרח ביירות. לקראת אמצע אוגוסט הושגה הסכמה על פינוי המחבלים והכוחות הסורים מביירות. הפינוי נעשה בחסות כוח בין-לאומי, כשהמחבלים התפנו בדרך הים למדינות ערביות שהיו מוכנות לקלוט אותם והכוחות הסוריים התפנו בכביש ביירות-דמשק לשטח המוחזק ע"י הסורים באזור הבקעא. הפינוי הושלם ב-31 באוגוסט.