האמנתי באהבתך, האמנתי בשבועתך.
אתה מבין יניב, השנים יחרטו בי שינויים,
שעלולים להיות בחלקם כעורים, ואז שוב לא אוכל לראות אותי כאהובתך.
נשארת לי צעיר לעד. הנה כבר סרו מעלינו חסד מבטך, רוך אהבתך, סליחתך. ואנו פחות אוהבים, פחות יפים. היית לי טוב, כה טוב, שוב לא יהיה לי טוב כמוך.
אהבתיך יניב, האמנתי בך, ברוחב לבך, זה היה טוב מדי, הרבה מדי לרצות להיות לידך גם אשא ואמא?!
אני מתגעגעת אליך, יניב, נורא. והגעגועים הללו תובעים את שלהם. זה כואב יניב, אוהבת אותך כל-כך.
ואוהב אותך תמיד.
יעל